"בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם"  – נאום הפרידה

פרשת ניצבים וילך: "בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם"  – נאום הפרידה

———————————————————————————-

                                           זאב ( ווה) פרידמן  

אנו חווים בחיינו תהליכים דרמטיים של אובדן יקירים וגם אובדן יכולות ותפקודים. אנו חווים מעברים ופרידות. אנו נפרדים מאדם קרוב אהוב ויקר לנו, נפרדים ממקום עבודה, נפרדים  מתפקיד וממעמד בעל השפעה רב שנים, נפרדים ממשפחה, נפרדים ממקום מגורים ומקהילה.

 הפרידה איננה רק ביטוי לממד אובייקטיבי או פיזי, אלא היא  בעיקרה ביטוי לממד סובייקטיבי, טְרַנְסְצֶנְדֶּנְטְלִי, תודעתי וחוויתי. בתהליכי  פרידה ומעברים בחיים, קיים ממד פסיכולוגי ,נפשי ורגשי.                             

משה רבנו בפרשות ניצבים וילך, לקראת סיום מאולץ ונגד רצונו לפרוש מתפקידו וממחיש לנו בנאומו כיצד הוא עובר תהליך של מעבר ופרידה דרמטיים בחייו הציבוריים והאישיים.  משה בשיא פעילותו, בסימן של – ניצבים ו – doing : "לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ, וְלֹא נָס לֵחֹה" (דברים, לד', ז').

משה חווה אובדנים, נפרד מתפקידו ומנהיגותו, נפרד מעמו ומחלומו להיכנס לארץ ישראל. משה בסוף דרכו , נפרד מרום מעמדו, יורד מבמת ההיסטוריה ונאלץ בניגוד לרצונו, להעביר את שרביט המנהיגות ליהושע. משה רבנו שהנהיג את עם ישראל במצרים והיציאה ממנה, שהנהיג את העם במסע המדבר, שקיים דיאלוג ישיר עם הקב"ה, שהוריד את לוחות הברית מההר, גם הוא בשר ודם וגם לו קשה להכיל תהליכי פרידה כה דרמטיים .

כך מאירה זאת פרופ' נחמה ליבוביץ( 1905-1997 ): " כללו של דבר: אין חז"ל רואים את משה רבנו כיצור על אנושי. אין הוא חלילה אלוה ולא בן אלוקים ולא לחינם שמו חז"ל בפיו כמילים אחרונות במדרש תנחומא : "נטל שתי ידיו והניחן על ליבו ואמר לישראל, ראו אחריתו של בשר ודם "( עיונים בספר דברים עמ' 316).  כיצד מודגם בנאומו של משה – תהליך המעבר והפרידה שלו עצמו?  נתבונן בפסוקים המתארים כיצד מתרחש תהליך הפרידה של משה, כפי שמשתקף בנאומו בפרשתנו: "וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל.  וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם  לֹא אוּכַל עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא; וַד' אָמַר אֵלַי, לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה .  ד' אֱלֹהֶיךָ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ, הוּא יַשְׁמִיד אֶת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלְּפָנֶיךָ וִירִשְׁתָּם; יְהוֹשֻׁעַ, הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ, כַּאֲשֶׁר  דִּבֶּר ד' " (דברים, לא', א'-ג'). " וַיֹּאמֶר ד' אֶל מֹשֶׁה, הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְהִתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד, וַאֲצַוֶּנּוּ; וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ, וַיִּתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד. וַיֵּרָא ד' בָּאֹהֶל, בְּעַמּוּד עָנָן; וַיַּעֲמֹד עַמּוּד הֶעָנָן, עַל פֶּתַח הָאֹהֶל"  (דברים, ל"א, יד'-טו'). פרידה מאולצת זו  הנכפית על משה, היא תהליך טראומטי.

בפרידה קיים אלמנט של אובדן וחסרון. התהליך הפסיכולוגי הרגשי של פרידה מתוך כורח וחיבור למציאות החיים החדשה, אינו פשוט כלל ועיקר. ההתמודדות של אדם החווה מעבר חיים דרמטי והמתמודד עם תהליך של פרידה, תהליכים אלו אינם מנותקים ממשאבי החוסן הנפשי, הרגשי והאמוני של  האדם. לא במקרה עסקו בסוגית האובדנות, הפרידה והמעברים בחיים, פסיכולוגים בעלי שם כמו:  פרויד, פרום, יונג ואחרים. אך הפסיכולוגים    הגדולים והענקים ביותר היו חז"ל. הפסיכיאטרית השווייצרית האמריקאית, אליזבת קובלר רוס ( 1926-2004),חוקרת וחלוצה בתחום המחקר החברתי, פיתחה מודל פורץ דרך הקרוי על שמה, שיסודו בתהליכים הפסיכוסוציאליים, בהתמודדות עם אובדן.

 מודל קובלר רוס, מציג את 5 השלבים הבאים:

1. הכחשה. 2. כעס. 3. מיקוח. 4.דיכאון. 5.קבלה.

אבל לא נופתע שאת מודל קובלר רוס, כבר הקדימו חז"ל. הנה המודל הראשון : "אַרְבָּעָה בָּנִים הֵם: אֶחָד לוֹקֶה וְשׁוֹתֵק, וְאֶחָד לוֹקֶה וּמְבַעֵט, וְאֶחָד לוֹקֶה וּמִתְחַנֵּן, וְאֶחָד לוֹקֶה וְאוֹמֵר לְאָבִיו 'הַלְקֵנִי'. אַבְרָהָם לוֹקֶה וְשׁוֹתֵק: שֶׁנֶּאֱמַר (בְּרֵאשִׁית כב', ב'-ג') 'קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק… וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר'. אִיּוֹב לוֹקֶה וּמְבַעֵט: שֶׁנֶּאֱמַר (אִיּוֹב י', ב') 'אֹמַר אֶל אֱלוֹהַּ אַל תַּרְשִׁיעֵנִי הוֹדִיעֵנִי עַל מָה תְרִיבֵנִי'. חִזְקִיָּהוּ לוֹקֶה וּמִתְחַנֵּן: שֶׁנֶּאֱמַר (מְלָכִים ב' כ', ב') 'וַיַּסֵּב אֶת פָּנָיו אֶל הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה". דָּוִד אֲמַר לְאָבִיו 'הַלְקֵנִי': שֶׁנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים נא, ד) 'הֶרֶב כַּבְּסֵנִי מֵעֲוֹנִי וּמֵחַטָּאתִי טַהֲרֵנִי' " (מסכת שמחות, ת', יב'). ניתן לומר שמודל חז"ל על ארבעה בנים, מתלכדים גם בדמותו של אדם אחד בארבעה שלבים, כמו בסיפור ההגדה בפסח, על ארבעה בנים.  

עיון בטקסט ,במפרשים והמדרשים השונים, ילמדנו שמשה שהוא בשר ודם, עובר תהליך פרידה, על פני כל חמשה השלבים במודל קובלר רוס. למעשה משה מטמיע את המודל בסמינר ההכשרה לקראת כניסת העם לארץ ישראל ולמעשה מכין את  העם, לקראת התמודדותו בפרידתו ממשה.

עיון בטקסט הפרשה ,במפרשים ובמדרשים השונים, ילמדנו שמשה שהוא בשר ודם, עובר את תהליך הפרידה  האישי שלו , על פני כל חמשה השלבים במודל.  אני הקטן, אוסיף שלב שישי משלי ,למודל של קובלר רוס, כפי שמשתקף בפרשתנו והוא: התמודדות פרואקטיבית עם משמעות.

1. שלב ההכחשה : שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת הַיַּרְדֵּן " (דברים ט', א') – "אמר רבי תנחומא: שהיה משה  מחבט עצמו לפניהן …ופתח להם פתח ,שמא יבקשו עליו רחמים ולא היו מבינים" (דברים רבה ג', יא').  משה בהכחשה מלאה של גזירת הקב"ה על גורלו. משה לא מוותר ומגייס לעזרתו את בני ישראל, אולי יחול שינוי בגזירה שנגזרה עליו.
2. שלב הכעס :" וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא אוּכַל עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא; וַד' אָמַר אֵלַי, לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה …. יְהוֹשֻׁעַ, הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר ד' " (דברים, לא', א'-ג') . ניתן לשמוע באוזן מוזיקלית את המוזיקה והאינטונציה ,בקולו הרועם והרוטן של משה בשלב הכעס.
3. שלב המיקוח : "אמר לו משה: ריבונו של עולם! אחר כול אותו הכבוד ואותה הגבורה שראו עיני אני מת ?! אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה! (תהלים פ"ט, מ"ט): מי גבר יחיה ולא יראה מות"?. כי לא לקלים המרוץ" – אתמול היה עולה לרקיע כנשר, עכשיו היה מבקש לעבור את הירדן ואינו יכול, שנאמר: "כי לא תעבור את הירדן הזה". "וגם לא לנבונים עשה" – אתמול היה מסיח כעשיר (שמות לב', י"ב): "שוב מחרון אפך", (במדבר יד', י"ט): "סלח נא לעון העם הזה", ועכשיו הוא מסיח כרש (שם ג', כ"ג): "ואתחנן" – עשה עמי חינם. ועכשיו משנתחנן כול שבעת הימים – לסוף אמר לו הקדוש ברוך הוא (דברים לא', י"ד): "הן קרבו ימיך למות". (דברים רבה ט', ב', ד'). משה מנהל את שלב המיקוח באופן אישי ישירות מול הקב"ה.
4. שלב הדיכאון : "על כל הפרשה חופף משהו מעצבות הפרידה, "בן מאה ועשרים שנה אנוכי היום, לא אוכל עוד לצאת ולבוא, כדעת רש"י: "שנסתתמו ממנו מעיינות החוכמה" ולדעת הרמב"ן מדגיש משה רבינו את חולשתו לפני העם: "כלומר: אני זקן ואין לכם עוד תועלת ממני". עצבות זו של סוף כל אדם מרחפת על פני כל הפרשה ומודגשת ביותר על ידי המדרשים, המעטרים את פסוקי הפרידה האחרונים ואת דברי ד' אל משה (דברים, לא', י"ד) "הן קרבו ימיך למות" . (נחמה ליבוביץ, עיונים בספר דברים עמ' 313). עוצמת שלב הדיכאון בה נתון משה בתהליך הפרידה הטראומטי, מוצג במדרש הבא : "הלכו ישראל אצל משה לפתחו ללמוד תורה ושאלו ואמרו: משה רבינו, היכן הוא? אמרו להם: השכים הלך לפתחו של יהושע. הלכו ומצאוהו בפתחו של יהושע. והיה יהושע יושב ומשה עומד… אמרו ישראל למשה: משה רבינו, למדנו תורה! אמר להם: אין לי רשות! אמרו לו: אין אנו מניחין אותך. יצתה בת קול ואמרה להם: לימדו מיהושע. ישב יהושע בראש ומשה בימינו ובני אהרון משמאלו והיה  יהושע יושב ודורש בפני משה…  ניטלו מסורות (=כללי) חוכמה ממשה וניתנו ליהושע –  ולא היה יודע משה מה היה יהושע דורש. אחר שעמדו ישראל מישיבה אמרו למשה: סתם לנו (=יהושע) את התורה (רוצה לומר: אין אנו מבינים ממנו כמו שהיינו מבינים ממך). אמר להם (משה): איני יודע מה אשיב לכם והיה משה רבינו נכשל ונופל. באותה שעה אמר: ריבון העולמים! עד עכשיו ביקשתי חיים – עכשיו הרי נפשי נתונה לך".( מדרש תנחומא  ואתחנן י'). דומה  שמשה נתון בדיכאון עמוק ומאבד כל טעם בחיים.
5. שלב הקבלה : שלב הקבלה בתהליך הפרידה של משה, מאפיין את מצבו הנפשי של משה, כמי שמקבל את הדין באופן צלול, יודע להפנימו ולהטמיעו ,משכיל להכיל את יורשו ולהעביר לו את המקל. ומפגין שאר רוח בדרך פרידתו מהעם. " אותה שעה צעק משה ואמר: מאה מיתות ולא קנאה אחת וקיבל עליו למות " (דברים רבה, ט', ט') "ולא שלטה בו צרות עין והתגבר על כל קנאה ומינה ממלא מקומו בעין יפה" (נחמה ליבוביץ עיונים בספר במדבר עמ' 330). "הנה כי כן לא קרא משה את העם לבוא אליו, לא הקהיל אותם לאסיפה כפי שהיה רגיל לעשות בזמנים שהיה עליו לדבר אל בני ישראל בשם ד', אלא "וילך" – בעצמו הלך אל העם כדי להיפרד ממנו בפשטות גמורה". (ר' שמשון רפאל הירש)". תהליך הפרידה של משה מתעדן ומקבל בוחן מציאות. מכאן סלולה הדרך לשלב האחרון ,אותו אני מוסיף למודל של קובלר רוס .
6. שלב ההתמודדות הפרואקטיבית עם משמעות: משה בשלב זה מעצים לעיני כל העם את תהליך ההתמודדות עם הפרידה והעברת התפקיד ליורשו יהושע, באופן פרואקטיבי, בהצגת המשמעות של העברת התפקיד והפרידה: " וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה, אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם; וְאַתָּה, תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם. וד' הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ, הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ, וְלֹא יַעַזְבֶךָּ; לֹא תִירָא, וְלֹא תֵחָת  (דברים, לא', ז'-ח')" וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה, כַּאֲשֶׁר צִוָּה  ד' אֹתוֹ; וַיִּקַּח אֶת-יְהוֹשֻׁעַ, וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְלִפְנֵי, כָּל הָעֵדָה. וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו, וַיְצַוֵּהוּ"  ( במדבר, כז', כב' ). רש"י מפרש : "ויסמוך את ידיו "- בעין יפה- יותר ויותר ממה שנצטווה…והוא עשה בשתי ידיו, ועשאו ככלי מלא וגדוש ומילאו בחוכמתו בעין יפה". משה ממחיש לנגד עינינו את הפרקטיקה של שלב ההתמודדות הפרואקטיבית עם משמעות. תהליך מסוג של העצמת יורשך והפירגון לו, יכול להתרחש רק במצב צבירה נפשי של הפנמת המשמעות והטמעתה. תהליך הפרידה של משה, עובר טרנספורמציה לפרואקטיביות של משמעות.

השאלה הנשאלת היא, כיצד מתגברים על משבר  הפרידה ? כיצד מכילים ומעבדים את חווית המעברים והשינויים בחיים? כיצד מגיעים לשלב השישי, אם בכלל ?

הרב י.ד. סולוביצ׳יק בספרו ״מן הסערה" (2004), וויקטור פרנקל בספרו ״האדם מחפש משמעות״( 1946) ובמדע הלוגותרפיה שפיתח. שניהם ממליצים, לעבד את תהליכי המעבר והפרידה הדרמטיים בחיים, במצבים של אובדן, בטרנספורמציה של האובדן והריק , למשמעות ומילאות. לדעתם, אין לחפש סיבות לאובדן ,אלא רק לתעל ולכוון את עצמך, לעבר משמעות פשר ויעוד. לא לשאול: לָמָּה ? אלא לשאול: לְמָה?

משה רבנו מתגלה בפרשתנו כבשר ודם המתמודד עם חווית האובדן והפרידה האישית שלו , על פני כל השלבים במודל.  בשלב השישי של המודל, משה משמש לנו מופת ודוגמא ליישום המשמעות. בשלב זה משה איננו מחפש את הסיבות ואת ה – לָמָּה, לאובדן כניסתו לארץ ולאובדן המנהיגות והעברתה ליהושע. משה עושה את הטרנספורמציה ,ל – לְמָה ומעורר השראה בגדולתו,  באופן שהוא מעביר לבסוף את  התפקיד ליהושע ובדרך הפרואקטיבית המיוחדת לו, בפרידתו מבמת ההיסטוריה. הקושי הופך להזדמנות, הלימון הופך ללימונדה.

למעשה משה מדגים לנו בנאומו בפרשתנו, כיצד עלינו להתמודד עם מצבי פרידה  ואובדן בחיים– מחלום ושברו, מאכזבה אל מול ציפייה,  מרצוי אל מול מצוי,  ממשאלת לב  ואי היכולת למלאה.

משה מעניק לנו בנאומו – "צידה לדרך" ,  כיצד  להתמודד עם  טראומות של – אובדן ,חיסרון, פרידות ,שינויים ומעברים בחיים. 

ההתמודדות  שלנו עם תהליכי  פרידה, אובדן  ומעברים בחיים, היא מסר – להיום , במעבר מתשפ"ו לתשפ"ז, ומתחברת  לפיוט בראש השנה וביום כיפור ,השואבת העצמה,חוסן ותקווה : "הַיּוֹם תְּאַמְּצֵנוּ אָמֵן. הַיּוֹם תְּבָרְכֵנוּ אָמֵן .הַיּוֹם תְּגַדְּלֵנוּ אָמֵן. הַיּוֹם תִּדְרְשֵׁנוּ לְטוֹבָה אָמֵן. הַיּוֹם תִּשְׁמַע שַׁווְעָתֵנוּ אָמֵן .הַיּוֹם תְּקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ אָמֵן. הַיּוֹם תִּתְמְכֵנוּ בִּימִין צִדְקֶךָ אָמֵן".

תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.

שבת שלום, שנה טובה , כתיבה וחתימה טובה