"וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו"- מיריבות לשיתוף פעולה, אל מול גודל השעה

פרשת חיי שרה:"וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו"- מיריבות לשיתוף פעולה, אל מול גודל השעה

——————————————————————————

                                               זאב ( ווה) פרידמן

בעתות משבר ומורכבות חברתית, הנטייה הטבעית היא להתכנס אל המוכר והבטוח ולהעמיק את החומות מול ה'אחר'.

אולם, פרשתנו מציבה בפנינו דגם הפוך לחלוטין.

הפרשה נפתחת ונחתמת בדיאלוגים בלתי צפויים, המוכיחים כי גם מול גודל  השעה ואתגריה וגם מול משקעי העבר, שיתוף פעולה בין זרים ויריבים איננו רק אפשרי, אלא הכרחי.

זרים ויריבים משתפים פעולה

כך פותחת פרשתנו: "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי, חַיֵּי שָׂרָה. וַתָּמָת שָׂרָה, בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַיָּבֹא, אַבְרָהָם, לִסְפֹּד לְשָׂרָה, וְלִבְכֹּתָהּ. וַיָּקָם, אַבְרָהָם, מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ; וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת, לֵאמֹר.  גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי, עִמָּכֶם; תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם, וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי"( בראשית, כג', א'-ד').

הנה לפנינו מפגש טעון בין  אברהם הזר לתושבי המקום, במרחב חלקת הקבורה.

אנו יודעים שיחסו של הגביר המקומי עפרון אל אברהם, הוא לא ראוי.

עפרון מנצל את העיתוי הרגיש שבו נתון אברהם הזר, הדבק באמונתו היוקדת לקבור את אשתו בקרית ארבע בארץ ישראל. גם יחס לא מכבד כלפי הזר- הגר והתושב  וגם ניצול כספי במחיר  גבוה ומופרז, שנדרש אברהם  לשלם עבור חלקת הקבורה: " וַיַּעַן עֶפְרוֹן אֶת  אַבְרָהָם, לֵאמֹר לוֹ. אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי, אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה הִוא; וְאֶת מֵתְךָ, קְבֹר…וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן, אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף, עֹבֵר לַסֹּחֵר" ( בראשית, כג', טו'-טז').

הנה לימדנו דון יצחק בן יהודה אַבְרַבַּנְאֵל ( 1437- 1508 ): "כי עפרון הראה את עצמו מראה נדיבות, שאמר 'השדה נתתי לך והמערה אשר בו לך נתתיה'… אבל כל זה היה מרמה וערמה ממתנת חנם, לפי שראה אברהם נחוץ ומהיר לקבורתו, ולכן חשב לקחת ממנו ממון רב , ולכן אמר עפרון: 'ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה היא', רוצה לומר: השדה והמערה אינם שווים כי אם ארבע מאות שקל כסף, וזה שיעור קטן ביני ובינך… ואברהם הבין ערמתו שהיה שואל אותו ארבע מאות שקל כסף , ולפי שלא יאמר עפרון אחר כך שלא נתן לו כי אם שקלים קטנים, לכן אמר 'עובר לסוחר', שהיו שקלים גדולים וקשים… ולא ערער אברהם על הדמים, אף על פי שהיו מופרזים".

ובכן, ההתרחשות במרחב במערה, איננה נעימה. היא מציגה פערים בין האנשים, הזרים זה לזה.

כוח הזכות וכוח הזרוע

אברהם אבינו יכול היה אל מול עפרון, לאחוז ביתרון  כוח הזכות לבעלות על ארץ ישראל כולה, מתוקף ההבטחה המפורשת  של הקב"ה כבר בפרשת לך לך: "וַיֵּרָא ד' אֶל אַבְרָם, וַיֹּאמֶר, לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת; וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לד', הַנִּרְאֶה אֵלָיו" (בראשית ,יב', ז')

כך גם בברית בין הבתרים: "בַּיּוֹם הַהוּא, כָּרַת  ד' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר: לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת, מִנְּהַר מִצְרַיִם, עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת" (בראשית טו', יח').

אברהם גם יכול  היה לאחוז  ביתרון כוח הזרוע ולהפעיל כוח כנגד עפרון, כפי שעשה בהצלחה יתירה, במלחמתו במלחמת ארבעה וחמישה המלכים והצלת לוט ומשפחתו מהשבי : "וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו; וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת… וַיִּרְדֹּף, עַד דָּן. וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו, וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם, עַד חוֹבָה, אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל, לְדַמָּשֶׂק " (בראשית, יד', יד' -טז').

אבל אברהם בחר, שלא להשתמש  בשני יתרונות אלו, בדרמה  שהתרחשה באירוע קבורת שרה.

דומה שאברהם הבין נכונה  את הפער שבינו, כאיש זר וכגר תושב, אל מול יושבי הארץ הוותיקים, בדמותו של עפרון החיתי.

בעזרת  בוחן מציאות מושכל,  הבין נכון  את גודל השעה  ואתגריה ובחר להשקיע ממון גדול במחיר מופקע , ברכישת מערת המכפלה , לקבורה עבור אשתו שרה.

אברהם בחר אפוא לשתף פעולה, לשבת סביב שולחן משותף ולנהל משא ומתן, עם מי שהוא יריב שלך, ולהגיע לתוצאה הכרחית, של בעלות  על חלקת הקבורה.

אברהם הבין, שבמקום הנקרא ארץ כנען, בזהותו של עפרון ואנשיו: "וַתָּמָת שָׂרָה, בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן", ובמקום שיקרא בעתיד ארץ ישראל: "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת", בזהותו שלו ומשפחתו הרחבה העברית שהקים זה עתה, ועם ישראל בעתיד, אין ברירה וצריך לעשות מעשה ולשתף פעולה אל מול גודל השעה ואתגריה.

הנה כי כן,  השם ישראל  נולד לראשונה במאבק של יעקב עם המלאך: "וַיֹּאמֶר: לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ, כִּי אִם יִשְׂרָאֵל, כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל"( בראשית, לב', כט'), ואחר כך הקב"ה נותן לכך תוקף: "וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים: שִׁמְךָ יַעֲקֹב, לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל"( בראשית, לה', י').

כך גם השם: עַם , ניתן לבני ישראל לראשונה , על ידי פרעה: "וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ: הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ" ( שמות, א', ט').

אכן כן, אברהם בפרשתנו תקע יתד ראשון של שייכות ובעלות על ארץ ישראל, בשיתוף הפעולה אל מול גודל השעה ואתגריה, ברכישת חלקת הקרקע לקבורתה של שרה, שהייתה היסוד למערת המכפלה בעיר האבות: "וַתָּמָת שָׂרָה, בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן".

כך גם היסוד ללידתו של עם ישראל: "הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

אחים יריבים משתפים פעולה

אנו רואים בסופה של פרשתנו, כיצד אחים יריבים,  שונאים ומסוכסכים, מגלים אחריות  ומשתפים פעולה, אל מול גודל השעה ואתגריה.

כל זה קורה במעמד קבורתו של  אברהם: "וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֶל שְׂדֵה עֶפְרֹן בֶּן צֹחַר הַחִתִּי אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא"( בראשית, כה', ט').

הסיטואציה המתוארת בפסוק, נושאת  עימה מטען חזק של פיוס, המשכיות וסגירת מעגל.

המפגש המשותף של שני האחים , לאחר השלכתו וגירושו של ישמעאל למדבר ,עורר הדי פרשנויות.

רש"י (רבי שלמה יצחקי 1040-1105 ) מפרש : מכאן שעשה ישמעאל תשובה והכניס את יצחק לפניו, והיא שיבה טובה שנאמרה באברהם".

הספורנו ( רבי עובדיה בן יעקב 1475-1550) מדגיש בפרשנותו את שיתוף הפעולה ביחד, בין יצחק לישמעאל שהוליד הסכמה , אל מול גודל השעה של קבורת אבא אברהם:" כי הסכימו שניהם יחד לחלוק כבוד לאביהם".

רבנו בחיי ( רבי בחיי בן אשר אבן חלואה 1255-1340) מאיר את שיתוף הפעולה בין האחים היריבים, אבל  גם מבהיר , מי הוא בעל הבית: "והקדים יצחק לישמעאל לפי שהיה יצחק עיקר הבית, והיה ראוי להקדימו, וישמעאל הודה בזה והקדימו, ומכאן אמרו רז"ל , שעשה ישמעאל תשובה בחיי אביו".

אור החיים הקדוש ( רבי חיים בן משה עטר 1696-1743) , מדגיש את השוויון בין האחים בכיבוד אביהם : "אמר 'בָּנָיו' – פירוש: הגם שאין יחוס ישמעאל אחר אברהם, כאומרו (בראשית כא', יב') 'כי ביצחק יקרא לך זרע', אף על פי כן לעניין זה 'בניו' הם, כי שניהם שווים בכיבודו".

ה"שפת אמת" (רבי יהודה אריה ליב אלתר מגור 1847 – 1905 , בפירושו לחיי שרה, שנת תרס"א) גם הוא מציג לנו, מיהו בעל הבית: "כי בהקדימו יצחק לישמעאל, הראה ישמעאל כי בטל הוא לגבי יצחק, והיה זה מעין תשובתו, שחזר והכיר במעמדו של יצחק כעיקר הבית" .

הנה כי כן, אחים יריבים , מסוכסכים, מנותקים זה מזה , יודעים, להתעלות על עצמם  ברגע האמת ולשתף פעולה יחדיו, אל מול גודל השעה.

זאת כבר למדנו בריב של הרועים וקריאתו של אברהם לשיתוף פעולה, למרות העוינות והיריבות : " וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט, אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין רֹעַי, וּבֵין רֹעֶיךָ: כִּי אֲנָשִׁים אַחִים, אֲנָחְנוּ" ( בראשית, יג',ו').

"מעשה אבות סימן לבנים" – בימים ההם בזמן הזה.

בדיעבד, תוצאות הבחירות האחרונות, מבטיחות ומעוררות תקווה  הן, ונותנות אולי סיכוי להגשמת המותג: רק ביחד ננצח.

העובדה שאף צד לא ניצח, עושה אולי גם טוב , סוג של שיעור ולימוד  בהורדת האגו ובפרידה מתיוגים ומסיסמאות  בינאריות,  ובהבנה עמוקה, כי תלויים אנו זה בזה , אחרת נהיה תלויים זה על יד זה.

כי אין לנו ברירה , אל מול איומים ותרחישים צפויים של גודל השעה, במעטפת אויבנו באזורנו וגם בתמורות המתרחשות לנגד עינינו, במעטפת בני בריתנו הרחוקים מעבר לים.

אז לא  נקרא לזה: קריאה לאחדות, אלא קריאה למנהיגינו על מנעד הקשת, לשיתוף פעולה וערבות הדדית, שהיא כורח המציאות, אל מול גודל השעה ואתגריה, כמאמר הנביא: "הוֹי כִּי גָדוֹל הַיּוֹם הַהוּא מֵאַיִן כָּמֹהוּ וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ"  (ירמיהו, ל', ז').  

רק כך, נוכל כולנו, לחיות במקום שהובטח בהבטחה אלוקית לאבינו אברהם, מייסד עמנו וארצנו: "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת; וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לד' ".

כן, כמו המזבח, זה דורש הקרבה , ויתור ושיתוף פעולה , אל מול גודל השעה ואתגריה.

מגיע לנו גם מעט התרגעות ורוגע, במקום  האחד והיחיד של עמנו הנפלא, שמייצג רק סגולה,  חסד ואהבה, כפי שביטא זאת בשירו, המשורר נתן זך ז"ל ( 1930- 2020 ):

" כֻּלָּנוּ זְקוּקִים לְחֶסֶד, כֻּלָּנוּ זְקוּקִים לְמַגָּע. לִרְכֹּשׁ חֹם … לִרְכֹּשׁ מִתּוֹךְ מַגָּע… בֹּאִי וְאַרְאֶה לָךְ מָקוֹם שֶׁבּוֹ עוֹד אֶפְשָׁר לִנְשֹׁם. כֻּלָּנוּ רוֹצִים לָתֵת… בֹּאִי וְאַרְאֶה לָךְ מָקוֹם שֶׁבּוֹ עוֹד מֵאִיר אוֹר יוֹם. כֻּלָּנוּ רוֹצִים לֶאֱהֹב. כֻּלָּנוּ רוֹצִים לִשְׂמֹחַ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ טוֹב, שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ כֹּחַ ".

שבת שלום                                                                                                                                          

מוזמנים לבקר באתר שלי: https://zeevfriedman.co.il

ובאתר של עמותת מְלַבֵּב : [email protected]         https://www.melabev.org.il/articles-2/parashat-shavua/