פרשת לך לך: " כִּי אֲנָשִׁים אַחִים, אֲנָחְנוּ ",החובה והזכות בנשיאה בנטל, והמחויבות לאחדות
—————————————————————————-
זאב ( ווה ) פרידמן
השבוע ביום שלישי, יום שנאמר עליו, פעמיים כי טוב, נמלא חובתנו וזכותנו האזרחית והדמוקרטית ונצביע בבחירות לכנסת ישראל. זה יומו של הבוחר במדינתנו הריבונית.
אתגרים ונושאים רבים הוצגו במצעי המפלגות השונות. נעסוק במאמרנו רק בשניים מהם, כי חשובים הם מאד, כפי שהם משתקפים בפרשתנו.
החובה והזכות בנשיאה בנטל
אברהם אבינו, מתגייס ראשון לנשיאה בנטל, מכוחה של השליחות האלוקית שהוטלה עליו בייסודו של העם העברי. השליחות עבורו היא חובה וגם זכות: "וַיֹּאמֶר ד' אֶל אַבְרָם, לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (בראשית, יב', א').
בעוברו את הנהר, אברהם מייסד לראשונה את העם העברי בארץ ישראל, הארץ המובטחת לו ולזרעו עד עולם: "וַיֵּרָא ה׳ אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר, לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת"( בראשית, יב', ז').
אברהם מנהיג את המלחמה הראשונה בהיסטוריה, כפי שמתארת זאת פרשתנו:
"וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר, אַרְיוֹךְ, מֶלֶךְ אֶלָּסָר; כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם, וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם. עָשׂוּ מִלְחָמָה … וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם וּמֶלֶךְ עֲמֹרָה, וּמֶלֶךְ אַדְמָה וּמֶלֶךְ צְבֹיִים, וּמֶלֶךְ בֶּלַע, הִוא צֹעַר; וַיַּעַרְכוּ אִתָּם מִלְחָמָה, בְּעֵמֶק הַשִּׂדִּים… וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל עֵין מִשְׁפָּט, הִוא קָדֵשׁ, וַיַּכּוּ אֶת כָּל שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי"( בראשית, יד').
במלחמה זו נלקחו בשבי – לוט בן אחיו של אברהם ומשפחתו המורחבת על נשותיהם וטפם:
"וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְכֻשׁוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָם"(בראשית, יד',יב').
כתוצאה מכך, בתחושה של שליחות ומחויבות, מקים אברהם את הצבא העברי הראשון בפיקודו, שמנה אז – 318 לוחמים:
"וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו; וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת" (בראשית, יד', יד').
מפרש רש"י: "וַיָּרֶק – אזדיין בחרבי עליכם".
במילים אחרות, במלחמת מצווה אל מול אויב, על כולם לדעת, כיצד להפעיל את נשק המלחמה. אברהם מקים צבא עברי ומגייס אליו את כל ברי הגיוס ללא הגבלה מספרית, ללא יוצא מן הכלל: "וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו".
ואכן זה קרה בפועל, הצבא בראשותו של אברהם השיב מלחמה שערה וניצח: " וַיִּרְדֹּף, עַד דָּן. וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו, וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם, עַד חוֹבָה, אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל, לְדַמָּשֶׂק. וַיָּשֶׁב, אֵת כָּל הָרְכֻשׁ; וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב, וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם" (בראשית, יד',טו'-טז').
הנה כי כן, החובה והזכות בהתגייסות כולם בנשיאת נטל האלונקה העברית, נולדה בפרשתנו במנהיגותו של אברהם ובהשראתו, מכוחה של המילה המקודשת – הִנְנִי.
הִנְנִי – היא מילה אברהמית בראשיתית מכוננת, המציגה מהות ייחודית של: שליחות, נאמנות והתמסרות אנושית טוטלית ללא פשרות לציווי אלוקים.
המילה נוכחת בתנ"ך – 157 פעם.
כך מתגלגלת לה – הִנְנִי, למלחמתו של משה בעמלק: "וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם". תגובתו של משה היא: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים, וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר, אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה, וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי".
מה קורה בפועל? :
"וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ, כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְהִלָּחֵם, בַּעֲמָלֵק ".
התוצאה הייתה:
" וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ, לְפִי חָרֶב " ( שמות, יז', ח'-יג').
החובה והזכות בהתגייסות כולם בנשיאה בנטל האלונקה העברית, מהדהדות גם בשירת הניצחון של דבורה הנביאה בתום מלחמת המצווה במיטוט האויב הכנעני, בבואה חשבון עם אנשי מֵרוֹז, שהשתמטו ולא נכנסו תחת האלונקה: "בבִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, בְּהִתְנַדֵּב עָם, בָּרְכוּ ד'… אוֹרוּ מֵרוֹז, אָמַר מַלְאַךְ ד' אֹרוּ אָרוֹר, יֹשְׁבֶיהָ, כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת ד' בַּגִּבּוֹרִים".
כך גם בתקופה מאוחרת יותר, החובה והזכות בנשיאת נטל האלונקה העברית, משתקפות במלחמתו של דוד המלך בעמלק, עת אנו מתוודעים לאכזריות עמלק:
"וַיְהִ֞י בְּבֹ֨א דָוִ֧ד וַאֲנָשָׁ֛יו צִֽקְלַ֖ג בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י וַעֲמָלֵקִ֣י פָֽשְׁט֗וּ אֶל נֶ֙גֶב֙ וְאֶל צִ֣קְלַ֔ג וַיַּכּוּ֙ אֶת צִ֣קְלַ֔ג וַיִּשְׂרְפ֥וּ אֹתָ֖הּ בָּאֵֽשׁ וַיִּשְׁבּ֨וּ אֶת הַנָּשִׁ֤ים אֲשֶׁר בָּהּ֙ מִקָּטֹ֣ן וְעַד גָּד֔וֹל …וַיָּבֹ֨א דָוִ֤ד וַאֲנָשָׁיו֙ אֶל הָעִ֔יר וְהִנֵּ֥ה שְׂרוּפָ֖ה בָּאֵ֑שׁ וּנְשֵׁיהֶ֛ם וּבְנֵיהֶ֥ם וּבְנֹתֵיהֶ֖ם נִשְׁבּֽוּ׃ וַיִּשָּׂ֨א דָוִ֜ד וְהָעָ֧ם אֲשֶׁר אִתּ֛וֹ אֶת קוֹלָ֖ם וַיִּבְכּ֑וּ עַ֣ד אֲשֶׁ֧ר אֵין בָּהֶ֛ם כֹּ֖חַ לִבְכּֽוֹת".
דוד יוצא למלחמה בעמלק ממוטט אותו ומשחרר את השבויים:
"וַיִּרְדֹּ֣ף דָּוִ֔ד ה֖וּא וְאַרְבַּע־ מֵא֣וֹת אִ֑ישׁ… וַיַּכֵּ֥ם דָּוִ֛ד מֵהַנֶּ֥שֶׁף וְעַד הָעֶ֖רֶב לְמׇחֳרָתָ֑ם וְלֹא נִמְלַ֤ט מֵהֶם֙ אִ֔ישׁ …וַיַּצֵּ֣ל דָּוִ֔ד אֵ֛ת כׇּל אֲשֶׁ֥ר לָקְח֖וּ עֲמָלֵ֑ק וְאֶת שְׁתֵּ֥י נָשָׁ֖יו הִצִּ֥יל דָּוִֽד" (שמואל א', ל', א'-יט').
הביטוי – עדינו העצני, המשלב תורה וצבא, ספרא וגם סייפא, משויך לגיבורו של דוד המלך כנאמר בתלמוד:
" הוא עדינו העצני – כשהיה יושב ועוסק בתורה היה מעדן עצמו כתולעת, ובשעה שיוצא למלחמה היה מקשה עצמו כעץ" (מועד קטן, טז' ע"ב).
החובה והזכות בנשיאת נטל האלונקה העברית האברהמית, היא קריאת אַיֶּכָּה, כנגד אלו הנגועים באפקט הצופה מהצד, נוכח משימות ואתגרים של צו השעה, המחייבים את כולם, בקריאת – הִנְנִי, ללא יוצא מן הכלל, להיכנס מתחת לאלונקה העברית, בשעה זאת של מלחמת המצווה בה אנו נתונים, כמאמר הנביא:
"הוֹי כִּי גָדוֹל הַיּוֹם הַהוּא מֵאַיִן כָּמֹהוּ וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ" (ירמיהו, ל', ז').
החובה והזכות המוטלות על כולם היום – חרדים, דתיים וחילוניים כאחד, בנשיאת נטל האלונקה העברית, היא מכוח קריאתו של משה לשניים וחצי השבטים:
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן, הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה?" ( במדבר, לב', ו').
כך מתגלגלת לה קריאת החובה והזכות להתגייסות לנשיאה בנטל, במלחמת המצווה, בקריאתו של הכוהן מתתיהו החשמונאי, בעת פרוץ מרד החשמונאים בשנת 167 לפנה"ס, במלחמה הקיומית נגד האויב היווני בארץ:
"מִי לַד' אֵלָי".
המחויבות לאחדות ולערבות הדדית
הנה ההתרחשות של הפיצול, השסע והסכסוך במשפחה העברית הראשונה, כפי שמתארת זאת פרשתנו:
״וַיְהִי רִיב, בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם, וּבֵין, רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט… וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט, אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין רֹעַי, וּבֵין רֹעֶיךָ: כִּי אֲנָשִׁים אַחִים, אֲנָחְנוּ" (בראשית, יג', ז'-ח').
אברהם העברי הראשון והמונותאיסט הראשון, הוא גם הפלורליסט והליברל הראשון, בכל הקשור למחויבות לאחדות ולערבות הדדית לבני המשפחה המורחבת, על אף הריבוד והשונות שבהם. אין גדר מפרידה במשפחה, בין דתיים לחילוניים, בין ימין לשמאל , בין עדות ודעות.
בשונה מאמרתו של המשורר האמריקאי רוברט פרוסט,(1874-1963) בשירו "תיקון חומה" ( 1915) שטבע האמרה: ״גדר טובה עושה שכנים טובים״.
מבחן המשפחה המורחבת והמאותגרת, מקבל ביטוי נוסף בפרשתנו בסכסוך הנדל"ן:
"וְלֹא נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ, לָשֶׁבֶת יַחְדָּו: כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב, וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו. וַיְהִי רִיב, בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם, וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט "( בראשית, יג', ו'-ז').
אברהם מתגלה במלוא גדולתו בעמידתו במבחן המשפחה המורחבת המאותגרת: "וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט, אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין רֹעַי, וּבֵין רֹעֶיךָ: כִּי אֲנָשִׁים אַחִים, אֲנָחְנוּ. הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ, הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי: אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה, וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה" (בראשית, יג', ו'-ט').
ניהול המשבר על ידי אברהם, הוליד את ערכי הסולידריות והערבות ההדדית במשפחה המורחבת, אך גם חשף באור את אברהם המכיל והפלורליסטי, שטבע לראשונה את המותג: "כִּי אֲנָשִׁים אַחִים, אֲנָחְנוּ ".
דומה שהשימוש במושגים– ימין ושמאל, הנוכח מאד בימינו אנו, נוחל הצלחה בפרשתנו במשפחה המורחבת האברהמית, בגילוי הסולידריות והערבות ההדדית המשפחתית של אברהם, ובפועלו ההרואי להצלתו של לוט בן אחיו.
הנה ראוי לדעת, שאברהם אבינו נולד בשנת 1948 למניין שנות בריאת העולם, כדברי חז"ל: "תרח בן שבעים שנה הוליד את אברם ואת נחור ואת הרן, שנאמר (בראשית י״א כ״ו) וַיְהִי תֶרַח בֶּן שִׁבְעִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן. נמצא אברם נולד, בשנת אלף ותשע מאות וארבעים ושמונה לשנות עולם"( ספר סדר עולם רבה, פרק א׳ ).
שנת 1948 מהדהדת באתוס תקומתנו במדינתנו, המחבר את כולנו ביחד, ללא יוצא מן הכלל, לחובה ולזכות בנשיאה בנטל , ובמחויבות לאחדות ולערבות ההדדית:"כִּי אֲנָשִׁים אַחִים, אֲנָחְנוּ",
כפי שקורא לנו הנביא ישעיהו בהפטרה לפרשתנו:
"וְקוֹיֵ ד' יַחֲלִיפוּ כֹחַ,יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים; יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ, יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ… אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ , יַעְזֹרוּ; וּלְאָחִיו, יֹאמַר חֲזָק".
שבת שלום
עם ישראל חי