סוכות תשפ"ז: "הָרַחְמָן הוּא יָקִים לָנוּ אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפֶלֶת" – סוכת בני ברית עַם עוֹלָם בארצו
—————————————————————————–
זאב ( ווה) פרידמן
בני ברית עַם עוֹלָם בארצו, האחים והאחיות בשרשרת הדורות, יתייצבו לסוכת דוד המאחדת, אלו שאינם אתנו היום ואלו שנמצאים אתנו היום, כנאמר: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי ד' אֱלֹהֵיכֶם… וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת הָאָלָה, הַזֹּאת. כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי ד' אֱלֹהֵינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם" ( דברים, כט', ט'-יד').
הנביא ישעיהו טבע המושג של עַם עוֹלָם: "וּמִי כָמוֹנִי יִקְרָא וְיַגִּידָהּ וְיַעְרְכָהָ לִי מִשּׂוּמִי עַם עוֹלָם…" (ישעיהו מ"ד, ז').
עַם עוֹלָם מעיד על נצחיות עם ישראל, המדגיש את הישרדותו לאורך ההיסטוריה ואת המשכיותו מעבר לגבולות הזמן והמקום ואת אחיזתו בארצו.
בשמחת תורה תשפ"ד, בשבעה באוקטובר 2023, נפלה לה ליום אחד סוכת דוד.
אך עַם עוֹלָם בארצו, האמין באמונה שלמה, בקימום סוכת דוד הנופלת:" הָרַחְמָן הוּא יָקִים לָנוּ אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפֶלֶת" –לתיקונה, לריפויה, לשיקומה ולצמיחתה.
בליל חג הסוכות תשפ"ז, כשנשב בסוכה, נזמין לאושפיזין לסוכת ברית עַם עוֹלָם בארצו, של אחים ואחיות, את חיילי צה"ל – גיבורי התהילה שאינם עמנו היום ואת אלה שעמנו היום ונצדיע להם, כשפינו מהדהד את נבואתו של הנביא עמוס: "בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא אָקִ֛ים אֶת סֻכַּ֥ת דָּוִ֖יד הַנֹּפֶ֑לֶת וְגָדַרְתִּ֣י אֶת פִּרְצֵיהֶ֗ן וַהֲרִֽסֹתָיו֙ אָקִ֔ים וּבְנִיתִ֖יהָ כִּימֵ֥י עוֹלָֽם" (עמוס, ט', יא')
בשנת תשפ"ד עמדנו בתפילת הלל ביום הראשון לחג הסוכות. אחזנו בידינו את ארבעת המינים – הלולב, האתרוג, ההדסים והערבות ונשאנו תפילה בקול רם:"אָנָּא ד' הוֹשִׁיעָה נָּא, אָנָּא ד' הַצְלִיחָה נָּא".
חשבנו אז שלקחי מלחמת יום הכיפורים שפקדה אותנו בשנת תשל"ד, 50 שנה קודם לכן, הופקו, נלמדו ויושמו.
מי היה מאמין שכעבור 8 ימים, בשבת שמחת תורה, בשבעה באוקטובר, בשעה 6.29 בבוקר, תשתרר עלינו באבחת חרבות ברזל, חשיכה, אפלה ומֵאַפְלָיָה, ויתרגש עלינו אסון וטבח נורא ואיום שלא ידענו כמותו קודם, בעוצמתו ובעצימותו.
אבל מאז אותו בוקר של שמחת תורה תשפ"ד, אנו כרוכים איש ברעהו, בשותפות גורל, בסוכת ברית עם עולם של אחים ואחיות, במדינתנו האחת והיחידה, כמו ארבעת המינים בחג הסוכות, הכרוכים ביחד, בסוג של שותפות לייעוד וזהות קיומית, המסבירים – מדוע אנחנו כאן, נאחזים ולוחמים על הווילה בג'ונגל שמסביבנו.
ייצוגי ארבעת המינים ומאפייניהם, מבליטים את היחד בצד הייחוד.
כך למדנו: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ עָבֹת, וְעַרְבֵי נָחַל; וּשְׂמַחְתֶּם, לִפְנֵי ד' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא, כ"ג, מ"ג).
הלולב מכפות התמרים – יש לו טעם ולא ריח. מושבו במקום הגבוה. האתרוג– יש לו טעם וריח.
ההדס– יש לו ריח ולא טעם. הערבה – אין לה, לא טעם ולא ריח ומושבה במקום הנמוך.
כמו השׁוֹנוּת וההבדלים בין כל אחד מארבעת המינים, כך בני ברית עַם עוֹלָם, של אחים ואחיות , מציגים פסיפס של צבעים בוהקים, של שׁוֹנוּת והבדלים, שיש בו ייצוגי דעות, השקפות, מעמד, עדתיות, דתיות ושייכויות מגזריות ושבטיות שונות.
כמו שארבעת המינים כרוכים ביחד לאגודה אחת, כך גם פסיפס בני ברית עַם עוֹלָם בארצו, של אחים ואחיות, כרוכים ביחד למילוי הצו: "כָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה בָּזֶה" (בבלי, סוטה ל"ז ע"ב).
בליל סוכות תשפ"ז, כשנשב בסוכת ברית עַם עוֹלָם בארצו, של אחים ואחיות, נצרוב הזיכרון ההיסטורי והקולקטיבי שלנו, כמו במנהרת הזמן, ונתחבר לאלו שאינם עמנו היום – למנהיגי שיבת ציון, עזרא ונחמיה, במאה החמישית לפני הספירה.
גם הם ניצבו מול האתגר , להקים את סֻכַּ֥ת דָּוִ֖יד הַנֹּפֶ֑לֶת, לתיקונה, לריפויה, לשיקומה ולצמיחתה.
הכרעתם הייתה ברורה – ראשית, יש לעסוק בקימום הבניין הרוחני, החברתי והמוסרי של עם עולם בארצו, ורק אחר כך להתמקד בבניין בית המקדש והשלמתו.
בהנהגת עזרא ונחמיה, נעשה תיקון גדול לקלקול שעשה המלך ירבעם. שניסה לקעקע את יסוד הזמן והמקום של חג הסוכות, כפי שספר מלכים מלמדנו: "וַיַּעַשׂ יָרָבְעָם חָג ( סוכות) בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ ( מר חשוון) , כֶּחָג אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וַיַּעַל עַל הַמִּזְבֵּחַ כֵּן עָשָׂה בְּבֵית אֵל לְזַבֵּחַ לָעֲגָלִים אֲשֶׁר עָשָׂה וְהֶעֱמִיד בְּבֵית אֵל אֶת כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה…בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי, בַּחֹדֶשׁ אֲשֶׁר בָּדָא מִלִּבּוֹ וַיַּעַשׂ חָג לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל"( מלכים א', יב',לב').
ירבעם מלך ישראל העתיק את חג הסוכות – לחודש השמיני – חודש חשוון, במקום בחודש תשרי שהוא החודש השביעי, כפי שמצווה אותנו התורה.
מטרתו הייתה ברורה – ליצור חייץ בין ממלכת ישראל לבין ממלכת יהודה, לפלג ולשסע את העם.
התיקון החל בלימוד של עזרא, במתן משמעות ושייכות לעַם עוֹלָם , על חג הסוכות.
בראש השנה נעמד עזרא על מגדל עץ מיוחד שנבנה ברחוב שער המים, פתח את ספר התורה וקרא בו, בעוד הלוויים מבינים ומפרשים לעם את הנקרא: "וַיָּבִיא עֶזְרָא הַכֹּהֵן אֶת הַתּוֹרָה לִפְנֵי הַקָּהָל מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה וְכֹל מֵבִין לִשְׁמֹעַ בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי׃ וַיִּקְרָא בוֹ לִפְנֵי הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר־ הַמַּיִם מִן הָאוֹר עַד מַחֲצִית הַיּוֹם, נֶגֶד הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַמְּבִינִים וְאָזְנֵי כָל הָעָם אֶל סֵפֶר הַתּוֹרָה… וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא" (נחמיה ח', ב'–ג', ח').
האירוע עורר התרגשות ובכי רב בקרב העם שהבינו עד כמה הם התרחקו מהזהות הרוחנית וממצוות התורה, אך עזרא ונחמיה במנהיגותם, עודדו את העם לחגוג: "לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים… כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ".
למחרת, ביום השני של החודש השביעי, התכנסו ראשי האבות, הכוהנים והלוויים אל עזרא, כדי להתעמק ולהשכיל בדברי התורה, ואז גילו ולמדו את הציווי של חג הסוכות: "וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי נֶאֶסְפוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְכָל הָעָם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם אֶל עֶזְרָא הַסֹּפֵר וּלְהַשְׂכִּיל אֶל־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה׃ וַיִּמְצְאוּ כָּתוּב בַּתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ד' בְּיַד מֹשֶׁה אֲשֶׁר יֵשְׁבוּ בְנֵי ־יִשְׂרָאֵל בַּסֻּכּוֹת בֶּחָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי".
ואז ניתנה ההנחיה לעם׃ "וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר: צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַית וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשֹׂת סֻכֹּת " (נחמיה ח', טו').
הנה עַם עוֹלָם ( אמנם רק דלת העם) שחזר מגלות בבל, שרובו שכח את התורה ולא הכיר את המצוות על בורין. קריאת התורה והלימוד של עזרא ברחובה של עיר, גרמו להתעוררות העם , לצאת ולבנות סוכות בכל שטחי ירושלים (על הגגות, בחצרות וברחובות).
עוצמת השמחה והקיום ההמוני והכללי של המצווה, לא נראו כמותם מאז ימי יהושע בן נון: "וַיִּמְצְאוּ כָּתוּב בַּתּוֹרָה… אֲשֶׁר יֵשְׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּסֻּכּוֹת בֶּחָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי… וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם סֻכּוֹת.. כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד"(נחמיה ח', י"ג-י"ז).
עזרא ונחמיה במנהיגותם מעוררת ההשראה, החזירו עטרה ליושנה, בקיום חג הסוכות במועדו המקורי (חודש תשרי) ובמקומו המקורי (ירושלים), כנאמר: "וַיֵּצְא֣וּ הָעָם֘ וַיָּבִיאוּ֒ וַיַּעֲשׂוּ֩ לָהֶ֨ם סֻכּ֜וֹת אִ֤ישׁ עַל גַּגּוֹ֙ וּבְחַצְרֹ֣תֵיהֶ֔ם וּבְחַצְר֖וֹת בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֑ים וּבִרְחוֹב֙ שַׁ֣עַר הַמַּ֔יִם וּבִרְח֖וֹב שַׁ֥עַר אֶפְרָֽיִם. וַיַּֽעֲשׂ֣וּ כָֽל הַ֠קָּהָל הַשָּׁבִ֨ים מִן הַשְּׁבִ֥י סֻכּוֹת֘ וַיֵּשְׁב֣וּ בַסֻּכּוֹת֒ כִּ֣י לֹֽא עָשׂ֡וּ מִימֵי֩ יֵשׁ֨וּעַ בִּן נ֥וּן כֵּן֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַה֑וּא"( נחמיה, ח', טז').
זאת הייתה הפעם הראשונה שחג הסוכות, נחגג ברוב עם הדרת מלך, במרחב הפתוח, ברחובה של עיר, בהשתתפות כל עַם עוֹלָם.
עזרא ונחמיה הבינו, שביצירת חוויה רגשית, של אופן חגיגת חג הסוכות, במרחב הפתוח של כל העם על מאפייניו השונים, ברחובה של העיר ירושלים, כל זה יביא לאחדות הלבבות, לערבות הדדית ולחיבור העם, לשייכות, ולמשמעות ויעצב את זהותם היהודית המתחדשת בארץ ישראל.
עזרא ונחמיה הבינו שבנין המקדש החברתי של כל העם, קודם לבניין המקדש הפיזי הסגור.
הם הבינו שיש להם אחריות לבניין האחדות של עם ישראל כולו ולא לפילוגו . הם הבינו שתהליכים כאלו אורכים זמן ואין לדלג על שלבים.
אכן, הם הצליחו לחבר לאגודה אחת, כמו אגודת ארבעת המינים בסוכות הכרוכים ביחד- הלולב, האתרוג, ההדס והערבה, את כל גווני העם, לברית עַם עוֹלָם בארצו, בסוכת אחים ואחיות .
הנה תרד לסוכתנו בתשפ"ז , קדושתה של האחדות, וכל הסוכות של עם ישראל, תתחברנה לסוכת אחדות אחת, של ברית עַם עוֹלָם בארצו, של אחים ואחיות, להקמתה של סוכת דוד הנופלת, קימומה, צמיחתה ושגשוגה.
עַם עוֹלָם בארצו, מאמין באמונה שלמה, בקימומה של סוכת דוד:" הָרַחְמָן הוּא יָקִים לָנוּ אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפֶלֶת" – לתיקונה, לריפויה, לשיקומה ולצמיחתה.
שבת שלום וחג שמח