המשפחה – התבוננות רב ממדית

א. ממד הצמיחה החינוכי פסיכולוגי- המשפחה הקולקטיבית- משפחת העם.

1. ממד הצמיחה של עם ישראל- בתהליך השינוי החינוכי פסיכולוגי- ממשפחה של עבדים ,למשפחה של בני חורין.

2. מדע הפסיכולוגיה החיובית מבית מדרשו של הפסיכולוג היהודי האמריקאי מרטין סליגמן 1998,מציג מודל דיפרנציאלי:

50% מהדברים שקורים לנו בחיינו, עלינו לקבלם כגורל וכגנטיקה, 40%  ממה שקורה לנו, תלוי בנו, מה תהא התייחסותנו וגישתנו לדברים ,גם אם הם לא נעימים, שקורים  לנו בחיינו. 10% אלו הם שאיפותינו וחלומותינו לדברים שאנו רוצים שיקרו, שגם תלויים בנו ושיש בהם הגשמה ויעוד.

3. מסע  בני ישראל במעבר מעבדות לחירות, מתחיל מבירא עמיקתא, במציאות קשה של עבדות ושעבוד. המאפיין את בני ישראל העבדים בתחילת המסע הוא, ״ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה״(שמות, ו',ט'), והמסע מגיע לשיאו ,לאיגרא רמא, במעמד קבלת עשרת הדברות. המאפיין את בני ישראל הוא,  ״וכל העם רואים את הקולות״ (שמות, כ',יד').

4. הרב י.ד. סולבייצ׳יק ("קול דודי דופק", בתוך "איש האמונה" הוצאת מוסד הרב קוק) מאפיין שתי קצוות אלו במסע מעבדות לחירות, מברית מצרים, שהיא ברית הגורל, ועד לברית סיני, שהיא ברית היעוד.

5. בפרקטיקה של הפסיכולוגיה החיובית, המציאות הקשה במצרים, היא ה50% של גנטיקה-גורל. המסע המפרך במדבר, זה ה40% ,של מבחן הגישה וההתייחסות של בני ישראל, לאירועי המדבר וקשייו הקורים להם, והשיא הוא בקבלת התורה ועשרת הדברות, שהם ה10%,של הגשמת היעוד.

6. המסע המיוחד מקצה אחד ,מדרגה של ״ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה״ ועד לדרגה של ״וכל העם רואים את הקולות״, דומה לסרגל מאמצים באבני דרך במסע חינוכי פסיכולוגי, שמחייב פרקטיקה של סל מכשירי צמיחה ומרכיבי חוסן, לגיבושו ועיצובו של עם ישראל, במעבר מגורל לייעוד, להתמודד עם מציאות מצרים  והמדבר ועד להגשמת ייעודו, לקראת הכניסה לארץ ישראל.

7. מה יש בסל מכשירי הצמיחה ומרכיבי החוסן ?-״החודש הזה לכם״(שמות, יב', ב')-

המצווה הראשונה שניתנה במדבר. הקב״ה מעניק לעם ישראל, שעון, על מנת שייקחו אחריות על הזמן ויתרגלו זאת כבני חורין.

לאחר מכן, ניתנת מצות קורבן הפסח, שיש במצווה זאת ,תרגול התנהגותי של ,-״בבית אחד יאכל לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה ועצם לא תשברו בו״. בעל ספר החינוך, פרשן בלתי נודע שחי בסוף המאה ה-13,מסביר את טעם המצווה: ״דע כי האדם נפעל כפי פעולותיו וליבו וכל מחשבותיו ,תמיד אחר מעשיו שהוא עוסק, אם טוב ואם רע…כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות״(מצוה כ', שמות יב',מו').

8.  על הסרגל החינוכי פסיכולוגי בעיצובו של עם ישראל לחירות ועצמאות ,מתרחש אירוע קריעת ים סוף, ואירועים נוספים שיש בהם תרגול של מבחן הגישה ,ההתייחסות והאמונה.

9. הרפורמה הארגונית שמציע יתרו לחתנו משה. יש כאן תרגול של מבחני המשילות וממשל תאגידי, הארגון והסדר של התנהלות מסע חיי המדבר וגם קוד אתי לדמותם של מנהלים ומנהיגים. ,״ ואתה תחזה מכל העם, אנשי חיל, יראי אלוקים, אנשי אמת ושונאי בצע״ (שמות יח', כא').אך יש כאן גם מסר למשה רבנו, להתפנות גם לזמן איכות עם משפחתו. שכן, הרפורמה הארגונית בביזור סמכויות לשרי האלפים, המאות והעשרות, תאפשר למשה להקדיש זמן גם למשפחתו.

10. סל מכשירי הצמיחה ומרכיבי החוסן ,מוטמע בסרגל עיצוב דמותו ונקודת מבטו של עם ישראל, כיצד עליו להתייחס לאירועים הקורים לו במדבר. כיצד אפשר להוציא את מצרים מהעם ולא רק לצאת ממצרים . כיצד אפשר להפוך הקשיים להזדמנויות. כיצד ניתן להפוך את הלימון ללימונדה.

11. השיא, בסרגל המאמצים של עם ישראל, לקראת ברית סיני- ברית הייעוד, "ויחן ישראל כנגד ההר" (שמות יט', א') – "כאיש אחד בלב אחד" (רש"י)״וכל העם רואים את הקולות״ (שמות, כ', יד').

יש כאן דרגה רוחנית גבוהה מאד של בני החורין, שרק אתמול היו במציאות הגורל הגנטית ,מברית בין הבתרים, של תלות ,שעבוד ועבדות. לדרגה גבוהה, של יכולת מאד גבוהה לראות את קולות הקדושה .

12. התבוננות מעמיקה במאפיין " וכל העם רואים את הקולות", ניתן לראות באופן מטריציוני.

ציר אחד אנכי, של ראיה אנכית מלמטה כלפי מעלה. אבל יש גם ציר שני אופקי, של ראיה אופקית, של ראיה אמיתית ואמפתית של קולות המצוקה של מי שעומד על ידך. המעבר ממצרים החשוכה, שכל אחד אינדוידואל הרואה רק את עצמו ,בחיים הקשים של העבדות והשעבוד, של משפחה של  עבדים, לעבר, מעמד הר סיני המאיר את הסולידריות והערבות ההדדית, של משפחה של בני חורין.  השינוי הוא מאני ,הרואה רק את עצמי, לאנחנו הקולקטיב ,- המשפחה, הקהילה והעם, הרואים את הקולות של  זה את זה, זאת המשמעות האמיתית, של כל ישראל ערבים זה בזה. הסופר הפורטוגלי ז'וז'ה סראמאגו ב״על העיוורון״(1995), מתאר את התדרדרות החברה, שהולכת ומתעוורת וככל שהעיוורון גדול, כך גם גדל הניכור והפחד .כמו אותם אלה שלא רואים ממטר. כאן נדרשת תכונה של ראיית האחר וזה שנמצא על ידנו, ביכולת של אמפתיה והכלה.

ב. ממד החיבור וההתנתקות– באירוע של נדב ואביהו.

13. פרשת ,שמיני" פותחת באירוע משמח ומרגש שכל ישראל שותפים בשמחה ,״ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל״.(ויקרא, ט', א'-ה') 

רש״י מבהיר לנו המיוחדות ביום זה,-״שמיני למילואים הוא ר״ח ניסן שהוקם המשכן בו ביום ונטל עשר עטרות השנויות בסדר עולם״.

בהמשך אנו עדים לשיא ההתרגשות והשמחה, ״ויבוא משה ואהרן אל אוהל מועד ויצאו ויברכו את העם וירא כבוד ד׳ אל כל העם. ותצא אש מלפני ד׳ ותאכל על המזבח את העולה ואת החלבים וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם״.( ויקרא, ט', כג').

בשיא מעמד השמחה והאופוריה שמחבר את כל העם לאגודה אחת, מתרחש אירוע דרמטי breaking news שהוא האנטי קליימקס למעמד שתואר עד כה. ״ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטורת ויקריבו לפני ד׳ אש זרה אשר לא צוה אותם. ותצא אש מלפני ד׳ ותאכל אותם וימותו לפני ד׳״ (ויקרא, י', א').

14. מה היה חטאם של בני אהרן?

״בני אהרן- שלא חלקו כבוד לאהרן. שלא נטלו עצה ממשה. איש מעצמו יצאו ולא נטלו עצה זה מזה״(ספרא, ויקרא י׳, ו׳).

בני אהרן נדב ואביהו, שברו את כל הכלים במרחב של מקום עבודתם (כהנים בעבודת המשכן)ובמרחב של משפחתם(לא חלקו כבוד לאביהם, והתעלמו מדודם משה). הם למעשה פעלו כאינדוידואליסטים. הם בעטו בכל המוסכמות ובמסורת של המשפחה. הם החליטו שהם מתנתקים ממשפחתם. הערך של משפחה היה עבורם כנטל ולא כנכס.

15. ההתנתקות וחוסר האמון וההערכה למשפחה וחשיבותה, כפי שמייצגים נדב ואביהו, ראויים להתבוננות יתר בערכים המכוננים של  חג הפסח, שבמרכזו עומד הערך של המחויבות והאחריות למשפחה. מוסד המשפחה המורחבת מועצם בקורבן הפסח ובהתנהלותו וכמובן בליל הסדר-ליל המשפחה.

16. במאמר שכתב פרופ׳ שלום רוזנברג על ערך המשפחה בחג הפסח (מוספשבת, "מעריב" 26.3.2010 תש״ע),הוא מצטט את שמשון רפאל הירש, – ״לבניית ישראל כהוויה חברתית, בה אדם לאדם-ריע, יש תנאי הכרחי, קיומה של משפחה, בריאה ואיתנה. ואכן, לזבח הפסח, ומתוך כך גם ל״סדר״ שלנו, יש גוון משפחתי בולט. בכך, קובע שמשון רפאל הירש, מלמדת אותנו התורה שליכוד המשפחה, ובעקבות כך גם שמירת הקשרים בבית האב ,המשפחה המורחבת, הם יסוד העצמאות. הרס המשפחה מביא להשחתתה של המדינה כולה. זאת סכנה המאיימת לא רק על עמים נחשלים בעולם השלישי, או גטאות בעולם המערבי, שבהם מתגוררים עבדים משוחררים, שהשעבוד פגע באישיותם ובמרקם משפחותיהם. המשפחה עלולה להיהרס לאו דווקא בתנאי עוני, אלא אף כשהיא טובעת בשפע…..החלשת בית האב פירושה פגיעה בנורמטיביות, בקולו של האב, באובדן הדרך ארץ בפני החוק במבצרי התרבות והציוויליזציה שבעולם השפע. החבורה המשפחתית המתכנסת ל״סדר״ ,מסמלת את אחד העמודים עליהם המדינה מושתתת״.

17. החיבור והמחוייבות למשפחה, איננה רק בזמן הווה, אלא היא מחברת את רצף הדורות של המשפחה, בעבר, בהווה ובעתיד.

אנו נושאים על כתפינו משא של מורשת ומסורת הורינו, להנחילה לילדינו ולדורות הבאים.

משפחה זאת השקעה מתמדת בהתחברות אמיתית ,בעיתות של שמחה וצער.

ישנו משפט שאומר:״מי שאין לו זמן למשפחה ולחברים, כאשר יהיה לו זמן, כבר לא תהיה לו משפחה וחברים״.

18. הלקח מהאירוע הדרמטי של נדב ואביהו, בני אהרן, מחייב את החיבור ,המחויבות והערבות ההדדית, למרות ההבדלים והמאפיינים השונים ,של דור הx  עם דור ה y ועם דור ה z.

ג. ממד האחריות המחויבות והחיבור הפלורליסטי למשפחה, מבית מדרשו של אברהם אבינו ומשה רבנו.- המשפחה הביולוגית האינדוידואלית.

19. "ויאמר ד' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה. ואברכה מברכיך ומקללך אאר ונברכו בך כל משפחות האדמה".
(בראשית יב', א'-ג').

לכאורה תמוה סדר  זה: הן צריך היה הכתוב לומר: מבית אביך, ממולדתך ומארצך, שהרי כך היא יציאתו של אדם, תחילה מביתו, אחר כך מעירו ולבסוף מארצו.

שמדובר כאן לא בהתרחקות גופנית אלא "בהתרחקות מחשבתית ההולכת מאחור לפנים, מן הרחוקים אל הקרובים יותר אלינו", והיציאה מן המולדת קלה מן היציאה מבית אביו שהיא הניתוק האכזרי ביותר. (בעל "הכתב והקבלה" (ר' יעקב  צבי מקלנבורג).

20. ונזכור שהתורה משתמשת בביטויים שווים כדי לקשר ולגשר בין מאורעות ומעשים, (בנסיונו הראשון נאמר לאברהם:  "לך – לך מארצך – – -", ובנסיונו האחרון נאמר לו: "ולך – לך אל הארץ המריה והעלהו שם לעלה – בנסיונו הראשון נדרש ממנו לוותר על עברו, בנסיונו האחרון לוותר על עתידו). שתי הפרשיות "לך לך" – "וירא" שהן כל חיי אברהם אבינו משתרעות בין "לך לך" ל"לך לך", ביניהן הולך אברהם מנסיון לנסיון, מהתגלות להתגלות  (פרופ' נחמה לייבוביץ, עיונים לספר בראשית עמ' 82-80)

22. " וילך אברם כאשר דיבר אליו ד' וילך אתו לוט ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן.ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן ויצאו ללכת ארצה כנען ויבואו ארצה כנען".(בראשית,יב',ד'-ה').

22. " וילך משה וישוב אל יתר חותנו ויאמר לו: אלכה נא ואשובה אל אחי אשר במצרים ואראה העודם חיים. ויאמר יתרו למשה: לך לשלום".( שמות, ד',יח').

23. " וישב משה אל יתר חותנו: ליטול רשות ".( רש"י).

24. שואל ר' ישראל סלאנטר: האומנם זקוק משה לקבל רשות מיתרו? הן דבר ד' קודם לכל, ואילו היה יתרו מסרב חלילה, האם היה על משה להיענות לו ולהישאר במדין? הן כלל גדול הוא:" דברי הרב ודברי התלמיד, דברי מי שומעים? ומשיב ר' ישראל תשובה קצרה, שכל כולה מילה אחת במאמא לושן: מענטש-קייט( התנהגות אנושית). כי זאת לדעת: גם בשעה שניצב אדם בפני משימות לאומיות גדולות, התובעות התמסרות טוטאלית. אל לו לזלזל בפכים קטנים, ולשכוח את חובתו האנושית הפשוטה כלפי חבריו ובני משפחתו. גם שליח ציבור ואפילו מנהיג דגול, צריך להיות קודם כל בן אדם ולנהוג במענטש- קייט". ( חנן פורת, מעט מן האור, כב' טבת תשס,ד, גליון רכ"ה).

25. אירוע הריב בין רועי אברהם לבין רועי לוט , מבליט את ערך המשפחה הפלורליסטית שיש בה שונות, במבחן הסולידריות והערבות ההדדית. ״ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט…ויאמר אברם אל לוט: אל נא תהי מריבה ביני ובינך…כי אנשים אחים אנחנו״ (בראשית, יג', ז'). אברהם ולוט נפרדים גאוגרפית ולמרות הפערים הגדולים ביניהם, באורח החיים, בהשקפת עולם ובאידאולוגיה. בשעת מבחן כשאחיו ולוט בן אחיו של אברהם נתונים בצרה ובמצוקה, אברהם נחלץ להצילם מידי המלכים, תוך סיכון גופו, ״וישמע אברם כי נשבה אחיו.. וירק את חניכיו…וירדוף עד דן…וישב את כל הרכוש וגם את לוט אחיו ורכושו השיב״(בראשית, יד', יד' ). תפיסתו של אברהם את ערך המשפחה והערבות ההדדית, לא יודעת גבולות ופשרות. למרות הפיצול והמרחק הגאוגרפי והאידאולוגי במשפחה, אברהם איננו עושה חשבונות, איננו עוסק בתיוג בני המשפחה השונים ממנו ובהדרתם, ובשעת מבחן הוא מסכן את נפשו ונחלץ לעזרתם,

26. בניגוד לחברה המערבית מבית מדרשו של המשורר האמריקאי רוברט פרוסט, בתיקון חומה 1915, שטבע האימרה:״גדר טובה עושה שכנים טובים״. אצל אברהם אין כל גדר. במשפחה לא מקימים גדר בין אנשים גם אם קיימת שונות ביניהם.

27. ערך הסולידריות והערבות ההדדית מבית מדרשו של אברהם מוצא את ביטויו גם בעם ישראל, ובדברי הנביא ישעיהו:״ איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק ״(ישעיהו, מא',ו'). 

28. בשירה  של שמרית אור, ״יחד, כל הדרך, יחד, לא אחרת, יד ביד נושיט לטוב…יחד איש אל איש יפתח את לבבו״.

ד.  ממד  מדרג אהבת המשפחה.

29. מבחנה של משפחה במדרג האהבה, מתעצם בשלבים הבאים. השלב הראשון  הוא בקיומה של אהבה בסיסית, פעמים אהבה שתלויה בדבר, שנותן האחד לזולתו. זאת אהבה הנובעת לפעמים, מכורח נסיבות קיומיות או סיפוק צרכים אינסטרומנטלים עצמיים.

מעליה במדרג ,ניתן לזהות את האהבה שאיננה תלויה בדבר, שאיננה נגועה, בשיקולים אישיים, של רק מה טוב לי.

״איזו היא אהבה התלויה בדבר, זו אהבת אמנון ותמר, ושאינה תלויה בדבר, זו אהבת דוד ויהונתן״ ( אבות,ה׳,טז׳).

30. מעליה במדרג ,נבחין באהבה מסוג גבוה יותר. אהבה שמקלקלת את השורה. ״אמר רבי שמעון בר יוחאי. אהבה מקלקלת את השורה, דכתיב, וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו, ולא היו לו כמה עבדים?, אלא אהבה מקלקלת את השורה….ויאסור יוסף מרכבתו ויעל לקראת ישראל אביו, וכי לא היו ליוסף כמה עבדים?, אלא אהבה מקלקלת השורה. (בראשית רבה, וירא, פרשה נה׳,סימן ח׳).

כאן, בשלב זה אנו מזהים, סוג אהבה יתירה שגורמת לאדם, לצאת מגדרו וגורמת לו לנהוג שלא כשורה. להשקיע להתאמץ ולעשות מעל ומעבר. כמו לפנים משורת הדין.

עד כמה אנו נפעמים נוכח גילוי אהבה אמתית שאינה תלויה בדבר שגורמת להגדלת ראש, לצאת מגדרנו ולמצוא את כל הזמן שבעולם, על מנת לסייע לחוליה חלשה במשפחה, במצבים הדורשים התגייסות יתירה, לתת את הלב ואת הנשמה.

31. ניגונים

מילים: פניה ברגשטיין

לחן: דוד זהבי

שתלתם ניגונים בי, אימי ואבי,                              הנה אאזין שיר ערשי הרחוק,
ניגונים מזמורים שכוחים.                                      הביע פי אם אלי בת.
גרעינים גרעינים נשאם לבבי –                              הנה לי תזהרנה בדמע וצחוק
עתה הם עולים וצומחים.                                      איכה וזמירות של שבת.

עתה הם שולחים פארות בדמי,                             כל הגה יתם וכל צליל יאלם –
שורשיהם בעורקי שלובים                                    בי קולכם הרחוק כי יהום.
ניגוניך אבי ושירייך אימי,                                    עיני אעצום והריני איתכם
בדופקי נעורים ושבים.                                          מעל לחשכת התהום.