שיעור/ הרצאה בתוכנית עמיתי בית ספר מנדל, למנהיגות חינוכית – בנושא: היחס למהגרי עבודה על פי המקורות. גר תושב במדינת ישראל – הכלה או הדרה?

1.  "ואתנה  ידעתן כי בכל כוחי עבדתי את אביכן ואביכן התל בי והחלף את משכורתי עשרת

מונים ולא  נתנו אלוקים להרע עמדי" (בראשית, ל"א, ו' – ז').

 

2. "ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ, וילך איש מבית לחם יהודה לגור בשדה מואב"

(מגילת רות).

 

3. "איזהו גר תושב, זה גוי שקבל עליו שלא יעבוד עבודה זרה עם שאר המצוות שנצטוו בני נח"

      (רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק י"ד הלכה ז').

 

4. "ומי שאינו שייך לעם היהודי, דינו כבן נח ואינו חייב אלא בז' מצוות של בן נח, או לכל היותר דינו

כגר תושב" (הרב גורן תשמ"ג עמ' 150 מתוך צבי זוהר ואברהם שגיא – גיור וזהות יהודית     

      עיון ביסודות ההלכה מכון שלום הרטמן מוסד ביאליק ירושלים תשנ"ז 1997 עמ' 224).

 

5. "לפי השיטה שנפסקה להלכה, גר תושב הוא מי שקיבל על עצמו שבע מצוות בלבד"

(מתוך צבי זוהר ואבי שגיא ,, עמ' 200).

 

6. "תניא – ר' אליעזר הגדול אומר: מפני מה הזהירה תורה בשלושים ושישה מקומות ואמרי לה

בארבעים ושישה מקומות בגר? מפני שסורו רע. מאי דכתיב "וגר לא תונה ולא תלחצנו, כי גרים

הייתם   בארץ מצרים". תניא – ר' נתן אומר, מום שבך אל תאמר לחברך"

(בבלי, בבא מציעא  נ"ט  ע"ב).

 

7. "וטעם וגר לא תונה – הוא גר תושב, כי אין עוזר לו ממשפחה וכל אחד מן האזרחים יכול להונותו

בהונו גם בדירתו גם להביאו לידי לחץ על ידי עדות, כי הכתוב אמר: לא תענה ברעך"

(שמות כ', י"ב, אבן עזרא הקצר לשמות כ"ב, כ').

 

8. "אתם קרויים אדם ואין הכותים (הנכרים) קרויים אדם" (בבלי יבמות ס"א, ע"א).

 

9. "נכרי בהפקירא ניחא ליה" (נוח לו בהפקרות) (בבלי, כתובות י"א, ע"א).

 

10. "מפני מה עכו"ם מזוהמים….. מפני שאוכלים שקצים ורמשים" (בבלי, שבת קמ"ה ע"ב).

 

11. "החבר טוען, כי היהודים הם קרובים יותר לאלוקים במצבם הנוכחי, באין להם גדולה או שלטון

בעולם הזה. על כך משיב המלך הכוזרי: "כך היה אמנם הדבר אילו היתה כניעתכם דבר אשר

בחרתם בו, אבל היא אינה כי אם דבר שבהכרח, וכאשר תשיג ידכם, תהרגו אף אתם בשונאיכם"      

       והחבר מודה בהכנעה: "מצאת את מקום חרפתי, מלך הכוזרים" (יהודה הלוי, ספר הכוזרי,    

       מהדורת יהודה אבן שמואל, תל אביב תשל"ג, מאמר ראשון, סימנים קי"ג – קי"ד, עמ' מ"ג,

       תרגומו של יהודה אבן תיבון, מהדורת א' צפרוני, תל אביב 1963, עמ' 62-63).

 

12. "הן מדינת היהודים אפילו בימיה הטובים ביותר, היתה קטנה וחלשה. היא היתה מוקפת שונאים

ומתנגדים מכל העברים, ומפני טעמים מדיניים ודתיים חשבו מתנגדיה תמיד להחריבה ולהכריתה.    

       ואם מדינה קטנה ומוקפת באויבים מכל העברים מחוקקת חוקים שווים לגר ולאזרח, הרי היא

       עצמה חותרת חתירה גדולה תחת בניינה. ואף על פי כן נתנה התורה מקום לחתירה הגדולה.

       תחת כל קיומה של המדינה, מפני חירות הפרטים הזרים, שבחרו להתיישב במדינה קטנה זו

       מדיניות היהדות". (הרב משה אביגדור עמיאל, לנבוכי התקופה – פרקי הסתכלות במהות

       היהדות תש"מ עמ' 80).

 

13. "ויאמר אלוקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" (בראשית, א': כ"ו)

"ויברא אלוקים את האדם בצלמו בצלם אלוקים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם"

(בראשית, א': כ"ז).

 

14. "ויפח באפיו נשמת חיים, ויהי אדם לנפש חיה" (בראשית, ב': ז') ותרגם אונקלוס:

"לרוח ממללא". נתן בה כח רב לפעול אפילו במה שהוא חוץ ממנה.

 

15. "לאדם נועד תפקיד להשתתף בשמירה על יצירתו של הקב"ה (העולם) שהוא טוב מאד, ולעסוק

       בתיקונו של העולם. מי שאינו נוטל חלק בשמירתו, בתיקונו של עולם, בשיפור עולמו של הזולת

ובהטבתו, הרי הוא פוגע ביעודו כצלם אלוקים" (נחמה ליבוביץ לפרשת קדושים).

 

16. "ואהבת לרעך כמוך" – ר' עקיבא אומר: זה כלל גדול בתורה. בן עזאי אומר: "זה ספר תולדות

האדם זה כלל גדול מזה" (ספרא פרשת קדושים, פרשה ב').

 

17. "וכי יגור אתך גר בארצכם לא תונו אותו. כאזרח מכם יהיה לכם הגר, הגר אתכם, ואהבת לו כמוך,

כי גרים הייתם בארץ מצרים אני ד' אלוקיכם". (ויקרא יט': לג'- לד').

 

18. "האדם הוא זר בעולם. הוא נולד לתוך החיים בלי לדעת מה הם, וכל ימיו הוא עמל להבינם, לתת

בהם סימנים. כל ימי חייו עוברים עליו בנסיון להכות שורש, להגיע לתחושה של קבע ובית. לעיתים

קרובות הוא מדמה שאכן הצליח בכך והוא מסב לו שאנן, מרופד בביתו, במשפחתו ובחייו. עד

       שבאים הימים וטופחים על פניו, מפריעים בו כרוח פרצים, מגלים לו שהוא תושב של ארעי…..

אחד החיובים היחידים בהם מחוייב יהודי בליל הסדר, שלא כמו לגבי רובה של ההגדה שיש בה,

בעצם, הרבה אפשרויות בחירה, היא אמירת "ארמי אובד אבי", בפרשה הזאת מוזכרת הגרות שלנו

בארץ לא לנו, ומולה באה השמחה על כך ששבנו לארץ אבותינו….. יש מעט מקומות שבהם יש

       ציווי לאהוב, מדובר בשלושה, בראשון זה שבקריאת שמע, מדובר בציווי לאהוב את הבורא. בשני

המקומות האחרים נאמר שיש לאהוב משהו כמוך. כך לגבי הרע וכך לגבי הגר."

(רבקה מרים, שבת, מקור ראשון א' סיון תשס"ז 18.5.07).

 

 

19. " אין משיבין אותו (את הגר התושב) בספר ולא בנוה רע, אלא בנוה יפה באמצע ארץ ישראל,

במקום שאומנותו יוצאה, שנאמר: "עמך ישב בקרבך במקום אשר יבחר באחד שעריך בטוב לו, לא

תוננו" (מסכת גרים פרק ג' הלכה ד').

 

20. "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עימך – והחזקת בו, גר ותושב וחי עמך" (ויקרא כ"ה, ל"ה).

 

21. "לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם, תהיינה שש הערים האלה למקלט – לנוס שמה כל מכה נפש

בשגגה" (במדבר ל"ה, ט"ו).

 

22. "כל עבד ,,, חייב האדון להשוותן לו במאכל ובמשקה בכסות ובמדור, שנאמר: כי טוב לו עמך –

שלא תהא אתה אוכל פת נקי והוא אוכל פת קיבר, אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש, אתה ישן

על גבי מוכין והוא ישן על גבי התבן, אתה דר בכרך והוא דר בכפר, או אתה דר בכפר והוא יושב

בכרך" (רמב"ם, הלכות עבדים, פרק א' הלכה ט').

 

23. "ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבת למען ינוח שורך וחמרך וינפש בן אמתך והגר"

       (שמות פרק כ"ג, י"ב).

 

24. "לא תעשק שכיר עני ואביון מאחיך או מגרך אשר בארצך בשעריך (דברים כ"ד, י"ד).

 

25. "וכן יראה שנוהגין עם גרי תושב בדרך ארץ וגמילות חסדים כישראל, שהרי אנו מצווין להחיותן

שנאמר: לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה, וזה שאמרו חכמים, אין כופלין להם שלום בעכו"ם, לא

       בגר תושב. אפילו העכו"ם ציוו חכמים לבקר חוליהם ולקבור מתיהם עם מתי ישראל ולפרנס

ענייהם בכלל עניי ישראל מפני דרכי שלום, הרי נאמר טוב ד' לכל ורחמיו על כל מעשיו ונאמר –

דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום". (הרמב"ם הלכות מלכים ה', יב').

 

26. "שחוזה עבודה של עובד זר חייב להיות בשפה המובנת לו ולכלול פרטים רבים הקבועים בחוק,

לרבות חובת המעביד לספק לעובד הזר ביטוח רפואי ודיור הולם" (סעיף 1 לחוק העובדים הזרים

(איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הולמים) (התשנ"א – 1991).

 

27. "כבוד האדם והאזרח וזכויות האדם והאזרח אינם תלויים בייחוסו ובמולדתו וברכושו, ולא

בשום  דבר חיצוני ומקרי, שאינו מפנימיות מהותו העיקרית של האדם, אלא הם תלויים אך ורק

       בערכה הרוחני – המוסרי של אישיות האדם. והטעם המיוחד – כי גרים הייתם בארץ מצרים –

בא לשמור על הכלל הזה מכל פגיעה,,, כל אסונכם במצרים היה זה, שהייתם "גרים" שם, ובתוך

שכאלה לא הייתם זכאים, לפי השקפת העמים, לאומה, למולדת, לקיום, ומותר היה לעשות בכם ככל

העולה על רוחם. בתור גרים הייתם משוללי זכויות במצרים, וזה היה שורש העבדות והעינוי

שהוטל עליכם. על כן הישמרו לכם – זה לשון ההזהרה – פן תעמידו את זכויות האדם במדינתכם

       על יסוד אחר מאשר האנושיות הטהורה, שהיא שוכנת בלב כל אדם באשר הוא אדם. כל קיפוח

       של זכויות האדם יפתח שער לשרירות ולהתעללות באדם – הוא שורש כל תועבת מצרים"

       (שמשון רפאל הירש, שמות כ"ב, כ').

 

 

28. "כי יחס זה אל הזר, אל חסר הכוח ונטול החסות הוא אבן הבוחן – אם יש יראת אלוקים בלב

או אין" (נחמה ליבוביץ, עיונים חדשים בספר שמות, ירושלים תש"ל).

 

29. "ניתוח פילוסופי של המושגים "שיפוט מוסרי" ו"אחריות מוסרית" מגלה שכדי שישות כלשהי

תיחשב לבעלת אחריות, צריך שיהיו בה – שכל ודעת, כוח הדיבור, הכרה עצמית, מידע מוסרי,

ובחירה חופשית" (דר' שמעון אליעזר הלוי (שוברט) ספירו, דף שבועי לפרשת נח תשס"ז

       בהוצאת אוניב' בר אילן מספר 675).

 

30. "אמר רבי סימון: בשעה שברא הקב"ה לברוא אדם הראשון, נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים

וחבורות חבורות. מהם אומרים: אל יברא, ומהם אומרים: יברא. הדא הוא דכתיב:

       חסד ואמת נפגשו, צדק ושלום נשקו" (בראשית רבה ח': ה').

 

31. "הסוג האחד, שעיקרו פחד ורגשנות, אינו אלא קוצר רוחו של הלב שאחת רצונו – להשתחרר מהר

ככל האפשר מן ההשפעה הבלתי נעימה של מצוקת הזולת. זו חמלה שאין בה שמץ של השתתפות

       בצער ואינה אלא הגנה אינסטינקטיבית על נפשך שלך מפני סבל הזולת. ואילו הסוג השני של

       החמלה, שרק היא נחשבת באמת, הוא סוג יוצר ובלתי רגשני, שרצונו של האדם החומל נהיר לו,

       והחלטתו נחושה לעמוד בכל, בסבלנות ובסובלנות עד כלות כוחותיו ואף למעלה מזה"

(סטפן צוויג, "קוצר רוחו של הלב", עמ' 148).

 

32. "אין החמלה באה אלא לגלות לי שהאחר יותר משהוא אחר- אני הוא. לפיכך חומל אני עליו, בעצם

       חומל אני על עצמי" (הרמן כהן, "דת התבונה", עמ' 177).

 

33. "קל לקבל את מי שמוכר לנו, את מי שדומה לנו, את מי שאנחנו יכולים לראות בו, במודע או שלא

במודע, השתקפות של עצמנו, כפי שאנו מכירים את עצמנו, או כפי שהיינו רוצים להיות. הרבה

       יותר קשה לקבל את הזר, את השונה, את זה שמשקף לנו חלקים בלתי מוכרים באישיותנו,

חלקים שאולי איננו רוצים כלל להכיר. ומכאן שנאת הזרים, אשר מי כמונו, היהודים, חווה אותה

       על בשרו לאורך הדורות. אצלנו לעומת זאת, יש אפשרות לא רק לקבל זרים, אלא אף לאהוב

       אותם:… ולגייר בקבלה ובאהבה, גם חלקים זרים בתוך אישיותנו, בטרם נתייצב למרגלות הר סיני

לקבל, מחדש, את התורה ואת עצמנו" (אמונה אלון, "שבת בשבתו" במדבר תשס"ז, 1170).

34. "איש יהודי היה בשושן הבירה (אסתר ב', ה') מדוע נאמר איש יהודי? האין די בתואר יהודי? אלא

שבא הכתוב ללמד שלפני היותך יהודי, עליך להיות איש, מענטש, בן אדם. "אידער צו זיין א ייד,

דארף מען זיין א מענטש" (ר' מנחם מנדל מקוצק).

 

35. "במדורות מלחמה, בדליקה, בשריפה, בין ימים סוערים של הדם, הנני מבעירה פנסי הקטן, לחפש,

       לחפש בן אדם. שלהבות השריפה מדעיכות פנסי, אור האש מסנור את עיני, אין מביט, איך אראה,

איך אדע, איך אכיר כשהוא יעמוד לפני? תן סימן אלוקים, תן סימן על מצחו, כי האש בדליקה ובדם,

כן אכיר את הזיק הטהור, הנצחי, את אשר חפשתיו – בן אדם". (חנה סנש, "לחפש בן אדם").