שיעור לערב זיכרון השלושים, לזכרו של משה איצקוביץ ז"ל

"פרידתו של משה, על פי מודל קובלר רוס"

אנו מלווים את  משה רבנו בנאומו המכונן לדור ב'- דור הכניסה לארץ. נאום המשתרע לאורך פרשות ספר דברים. דומה שמשה מציג לנו בנאומו – סמינר לימודי לדורות שבנוי מסיליבוס, הכולל בתוכו פרקים, שבנויים כמבנה בעל קומות.  הקומה הראשונה היא קומת הזיכרון הקולקטיבי שבה משה מספר אודות אירועים דרמטיים שאירעו לדור המדבר- חטא המרגלים, חטא העגל, מי מריבה וכיו'ב. הקומה השנייה, היא קומת המצוות שבין אדם לארצו ולחברו. הקומה השלישית ,היא קומת האמונה בקב"ה, בתורתו ובארצו. הקומה הרביעית, היא קומת התשתיות לקימום האומה, משילותה  ומוסדותיה המדיניים, הקומה החמישית , היא קומת הפרידה ותובנותיה והקומה הששית, היא קומת הברכות לשבטי ישראל.  אנו נראה שהסיליבוס על פרקיו איננו לינארי בקו ישר , אלא הוא מאופיין בתנועה מעגלית מחזורית. כך ייצוגי מאפייני הקומות חוזרים ומודגשים במקומות שונים בנאום לאורך ספר דברים.

נאומו של משה כפי שאנו נוכחים ונפעמים מעוצמתו, עוסק בעבר, הווה ועתיד. הנאום מכוון לדור ב'- על מנת להבטיח את איכות כניסתו לארץ וקימום עתידו בה. אך הנאום מכוון רחוק לדורות הבאים. הנאום עוסק בחיי שעה ,אך גם בחיי עולם.

אנו חווים בחיינו תהליכים דרמטיים של מעברים ופרידות. אנו נפרדים מאדם קרוב אהוב ויקר לנו, נפרדים ממקום עבודה, נפרדים  מתפקיד וממעמד בעל השפעה רב שנים, נפרדים ממשפחה, נפרדים ממקום מגורים ומקהילה.  הפרידה איננה רק ביטוי לממד אובייקטיבי או פיזי, אלא היא  בעיקרה ביטוי לממד סובייקטיבי, טרנסצנדנטלי, תודעתי וחוויתי. בתהליכי  פרידה ומעברים בחיים, קיים ממד פסיכולוגי ונפשי.                            

משה רבנו בפרשות ניצבים וילך, לקראת סיום מאולץ ונגד רצונו לפרוש מתפקידו וממחיש לנו כיצד הוא עובר תהליך של מעבר ופרידה דרמטיים בחייו הציבוריים והאישיים. משה בשיא פעילותו, בסימן של – ניצבים :

1. "לֹא-כָהֲתָה עֵינוֹ, וְלֹא-נָס לֵחֹה " (דברים, לד', ז').

משה  בנאומו מקדיש את אקורד הסיום והפרק האחרון בסיליבוס של סמינר ההכשרה, להצגתה של סוגיה מורכבת ומיוחדת, של מעברים ופרידות בחיים. לא בכדי בשנים שפרשות ניצבים וילך מחוברות( לא השנה)הן ניצבות במעבר שבין שנה חולפת לשנה חדשה.

משה רבנו חווה באופן טראומטי תהליכים של מעברים ופרידות.

הוא  נפרד מתפקידו ומנהיגותו, נפרד מעמו ומחלומו להיכנס לארץ ישראל. משה בסוף דרכו , נפרד מרום מעמדו, יורד מבמת ההיסטוריה ונאלץ בניגוד לרצונו, להעביר את שרביט המנהיגות ליהושע. משה רבנו שהנהיג את עם ישראל במצרים והיציאה ממנה, שהנהיג את העם במסע המדבר, שקיים דיאלוג ישיר עם הקב"ה ,שהוריד את לוחות הברית מההר, גם הוא בשר ודם וגם לו קשה להכיל תהליכי פרידה כה דרמטיים .

 2. " כללו של דבר: אין חז"ל רואים את משה רבנו כיצור על אנושי. אין הוא חלילה אלוה ולא בן אלוקים ולא לחינם שמו חז"ל בפיו כמילים אחרונות במדרש תנחומא : " נטל שתי ידיו והניחן על ליבו ואמר לישראל, ראו אחריתו של בשר ודם " . ( פרופ. נחמה ליבוביץ עיונים בספר דברים עמ' 316).  

כיצד מודגם בנאומו של משה – תהליך המעבר והפרידה שלו עצמו?

נתבונן בפסוקים המתארים כיצד מתרחש תהליך הפרידה של משה:

3. "וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל.  וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם  לֹא אוּכַל עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא; וַד' אָמַר אֵלַי, לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה .  ד' אֱלֹהֶיךָ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ, הוּא יַשְׁמִיד אֶת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלְּפָנֶיךָ וִירִשְׁתָּם; יְהוֹשֻׁעַ, הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר ד' " (דברים, לא', א'-ג'). " וַיֹּאמֶר ד' אֶל מֹשֶׁה, הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְהִתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד, וַאֲצַוֶּנּוּ; וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ, וַיִּתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד.    וַיֵּרָא ד' בָּאֹהֶל, בְּעַמּוּד עָנָן; וַיַּעֲמֹד עַמּוּד הֶעָנָן, עַל פֶּתַח הָאֹהֶל"  (דברים, ל"א, יד'-טו').

פרידה מאולצת זו  הנכפית על משה, היא תהליך טראומטי.

בפרידה קיים אלמנט של אובדן וחסרון. התהליך הפסיכולוגי הרגשי של פרידה מתוך כורח וחיבור למציאות החיים החדשה, אינו פשוט כלל ועיקר. ההתמודדות של אדם החווה מעבר חיים דרמטי והמתמודד עם תהליך של פרידה, תהליכים אלו אינם מנותקים ממשאבי החוסן הנפשי, הרגשי והאמוני של  האדם .

לא במקרה עסקו בסוגית הפרידה. פסיכולוגים בעלי שם כמו:  פרויד, פרום, יונג ואחרים. אך הפסיכולוגים    הגדולים והענקים ביותר היו חז"ל. כך למשל, הכרנו את  ההתמודדות הראשונה עם תהליך פרידה ממשפחה, מבית, מארץ וממולדת, המתרחשת אצל אברהם אבינו:

4. " וַיֹּאמֶר ד' אֶל אַבְרָם, לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ ".(בראשית, יב', א'-ג' ).

לכאורה תמוה סדר היציאה כפי שמתארים הפסוקים. צריך היה הכתוב לומר בסדר הבא: מבית אביך, ממולדתך ומארצך, שהרי כך היא יציאתו של אדם, תחילה מביתו, אחר כך מעירו ולבסוף מארצו? :

5. "שמדובר כאן לא בהתרחקות גופנית, אלא בהתרחקות מחשבתית ההולכת מאחור לפנים, מן הרחוקים אל הקרובים יותר אלינו. היציאה מן המולדת קלה מן היציאה מבית אביו שהיא הניתוק האכזרי ביותר". ( "בעל הכתב והקבלה" (ר' יעקב  צבי מקלנבורג מרבני גרמניה 1785-1865)

6. הפסיכיאטרית השווייצרית האמריקאית, אליזבת קובלר רוס ( 1926-2004),חוקרת וחלוצה בתחום המחקר החברתי, פיתחה מודל פורץ דרך הקרוי על שמה, שיסודו בתהליכים הפסיכוסוציאליים, בהתמודדות עם אובדן ומוות. המודל בן חמישה השלבים, הוכלל והורחב למצבי חיים  של מעברים ופרידות דרמטיים, כתוצאה מאובדן אדם יקר, מחלה, פיטורין מעבודה, התמכרות, הגירה כפויה וכיו"ב.  מודל קובלר רוס, מציג את 5 השלבים הבאים: 1. הכחשה. 2. כעס.  3. מיקוח. 4.דיכאון. 5.קבלה.

האם קיימת זיקה ורלוונטיות של מודל קובלר רוס, לתהליך האנושי הרגשי והנפשי שעובר משה בפרידתו, כפי שמתואר בנאומו ? בפרשת וילך ?

עיון בטקסט ,במפרשים והמדרשים השונים, ילמדנו שמשה שהוא בשר ודם, עובר תהליך פרידה, על פני כל חמשה השלבים במודל. למעשה משה מטמיע את המודל בסמינר ההכשרה לקראת כניסת העם לארץ ישראל ולמעשה מכין את  העם, לקראת התמודדותו בפרידתו ממשה.

אציג את המודל בזיקה לאירוע הפרידה של משה בפרשתנו ואוסיף

 תוספת שלי  למודל של קובלר רוס :

7.שלב ששי , כפי שמשתקף בפרשת וילך והוא: התמודדות פרואקטיבית עם משמעות.

8. שלב ההכחשה :  " שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת הַיַּרְדֵּן  "(דברים ט', א') – "אמר רבי תנחומא:  שהיה משה  מחבט עצמו לפניהן …… ופתח להם פתח ,שמא יבקשו עליו רחמים ולא היו מבינים" (דברים רבה ג', יא').  משה בהכחשה מלאה של גזירת הקב"ה על גורלו. משה לא מוותר ומפעיל לעזרתו את בני ישראל.

9. שלב הכעס :  " וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל.  וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם  לֹא אוּכַל עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא; וַד' אָמַר אֵלַי, לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה …. יְהוֹשֻׁעַ, הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר ד' " (דברים, לא', א'-ג') . ניתן לשמוע באוזן מוזיקלית את האינטונציה ,בקולו הרועם והרוטן של משה בשלב הכעס.

10. שלב המיקוח :  "אמר לו משה: ריבונו של עולם! אחר כול אותו הכבוד ואותה הגבורה שראו עיני אני מת ?! אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה! (תהלים פ"ט, מ"ט): מי גבר יחיה ולא יראה מות"?. כי לא לקלים המרוץ" – אתמול היה עולה לרקיע כנשר, עכשיו היה מבקש לעבור את הירדן ואינו יכול, שנאמר: "כי לא תעבור את הירדן הזה". "וגם לא לנבונים עשה" – אתמול היה מסיח כעשיר (שמות לב', י"ב): "שוב מחרון אפך", (במדבר יד', י"ט): "סלח נא לעון העם הזה", ועכשיו הוא מסיח כרש (שם ג', כ"ג): "ואתחנן" – עשה עמי חינם. ועכשיו משנתחנן כול שבעת הימים – לסוף אמר לו הקדוש ברוך הוא (דברים לא', י"ד): "הן קרבו ימיך למות". (דברים  רבה ט', ב').

משה מנהל את שלב המיקוח באופן אישי ישירות מול הקב"ה.

שלב הדיכאון : "על כל הפרשה חופף משהו מעצבות הפרידה:

11.  " בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם  לֹא אוּכַל עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא"  (דברים, לא', יד')

כדעת רש"י:

12.  "שנסתתמו ממנו מעיינות החוכמה"( רש"י ,שם)

ולדעת הרמב"ן מדגיש משה רבינו את חולשתו לפני העם:

13. "כלומר: אני זקן ואין לכם עוד תועלת ממני".( רמב"ן, שם)

מתארת זאת נחמה ליבוביץ ברגישות רבה:

14.  עצבות זו של סוף כל אדם מרחפת על פני כל הפרשה ומודגשת ביותר על ידי המדרשים, המעטרים את פסוקי הפרידה האחרונים ואת דברי ד' אל משה (דברים, לא', י"ד) "הן קרבו ימיך למות" . (פרופ' נחמה ליבוביץ, עיונים בספר דברים עמ' 313).

עוצמת שלב הדיכאון בה נתון משה בתהליך הפרידה הטראומטי, מוצג במדרש הבא :

15. "הלכו ישראל אצל משה לפתחו ללמוד תורה ושאלו ואמרו: משה רבינו, היכן הוא? אמרו להם: השכים הלך לפתחו של יהושע. הלכו ומצאוהו בפתחו של יהושע. והיה יהושע  יושב ומשה עומד… אמרו ישראל למשה: משה רבינו, למדנו תורה! אמר להם: אין לי רשות! אמרו לו: אין אנו מניחין אותך. יצתה בת קול ואמרה להם: לימדו מיהושע. ישב יהושע בראש ומשה בימינו ובני אהרון משמאלו והיה  יהושע יושב ודורש בפני משה…  ניטלו מסורות (=כללי) חוכמה ממשה וניתנו ליהושע –  ולא היה יודע משה מה היה יהושע דורש. אחר שעמדו ישראל מישיבה אמרו למשה: סתם לנו (=יהושע) את התורה (רוצה לומר: אין אנו מבינים ממנו כמו שהיינו מבינים ממך). אמר להם (משה): איני יודע מה אשיב לכם והיה משה רבינו נכשל ונופל. באותה שעה אמר: ריבון העולמים! עד עכשיו ביקשתי חיים – עכשיו הרי נפשי נתונה לך".( מדרש תנחומא  ואתחנן י').

משה נתון בדיכאון עמוק ומאבד כל טעם בחיים.

שלב הקבלה : שלב הקבלה בתהליך הפרידה של משה, מאפיין את מצבו הנפשי של משה, כמי שמקבל את הדין באופן צלול, יודע להפנימו ולהטמיעו ,משכיל להכיל את יורשו ולהעביר לו את המקל. ומפגין שאר רוח בדרך פרידתו מהעם:

16.  " אותה שעה צעק משה ואמר: מאה מיתות ולא קנאה אחת וקיבל עליו למות " (דברים רבה, ט', ט') "ולא שלטה בו צרות עין והתגבר על כל קנאה ומינה ממלא מקומו בעין יפה" (פרופ. נחמה ליבוביץ עיונים בספר במדבר עמ' 330).

מוסיף רש"ר הירש :

17. "הנה כי כן לא קרא משה את העם לבוא אליו, לא הקהיל אותם לאסיפה כפי שהיה רגיל  לעשות בזמנים שהיה עליו לדבר אל בני ישראל בשם ד', אלא "וילך" – בעצמו הלך אל העם כדי להיפרד ממנו בפשטות גמורה".  (ר' שמשון רפאל הירש).

מכאן סלולה הדרך לשלב האחרון- השישי ,אותו אני מוסיף למודל של קובלר רוס .

שלב ההתמודדות הפרואקטיבית עם משמעות:  משה בשלב זה מעצים לעיני כל העם את תהליך ההתמודדות עם הפרידה והעברת התפקיד ליורשו יהושע, באופן פרואקטיבי בהצגת המשמעות של העברת התפקיד והפרידה :

18. " וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל-יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם; וְאַתָּה, תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם. וד' הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ, הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ, וְלֹא יַעַזְבֶךָּ; לֹא תִירָא, וְלֹא תֵחָת. " (דברים, לא', ז'-ח')." וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה, כַּאֲשֶׁר צִוָּה  ד' אֹתוֹ; וַיִּקַּח אֶת-יְהוֹשֻׁעַ, וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְלִפְנֵי, כָּל-הָעֵדָה.    וַיִּסְמֹךְ אֶת-יָדָיו עָלָיו, וַיְצַוֵּהוּ". ( במדבר, כז', כב' )

 רש"י מעצים את שלב הקבלה:

19. " ויסמוך את ידיו "- בעין יפה- יותר ויותר ממה שנצטווה…והוא עשה בשתי ידיו, ועשאו ככלי מלא וגדוש ומילאו בחוכמתו בעין יפה". (רש"י שם).

משה ממחיש לנגד עינינו את הפרקטיקה של שלב ההתמודדות הפרואקטיבית עם משמעות. תהליך מסוג של העצמת יורשך והפירגון לו, יכול להתרחש רק במצב צבירה נפשי של הפנמת המשמעות והטמעתה.

השאלה הנשאלת היא, כיצד מתגברים על משבר  הפרידה ? כיצד מכילים ומעבדים את חווית המעברים והשינויים בחיים? כיצד מגיעים לשלב השישי, אם בכלל ?

הרב סולבייצ׳יק בספרו ״בעין הסערה״ וויקטור פרנקל בספרו ״האדם מחפש משמעות״ ובמדע הלוגותרפיה שפיתח. שניהם ממליצים, לעבד את תהליכי המעבר והפרידה הדרמטיים בחיים, במצבים של אובדן, בטרנספורמציה של האובדן והריק , למשמעות ומילאות. לדעתם, אין לחפש סיבות לאובדן ,אלא רק לתעל ולכוון את עצמך, לעבר משמעות פשר ויעוד. לא לשאול למה ? why)) אלא לשאול :ל-מה? (for what purpose).

משה רבנו מתגלה כבשר ודם המתמודד עם תהליך פרידה ואובדן עוצמתי וטראומטי, על פני כל השלבים במודל. בשלב השישי של המודל, משה משמש מופת ודוגמא ליישום המשמעות. בשלב זה משה איננו מחפש את הסיבות ואת הלמה, לאובדן כניסתו לארץ ולאובדן המנהיגות והעברתה ליהושע. משה עושה את הטרנספורמציה ,ל – מה ומעורר השראה בגדולתו,  באופן שהוא מעביר התפקיד ליהושע ובדרך הפרואקטיבית המיוחדת לו, בפרידתו מבמת ההיסטוריה. הקושי הופך להזדמנות, הלימון הופך ללימונדה. למעשה משה מדגים בפרק האחרון בסמינר ההכשרה לקראת כניסת עם ישראל לארצו, כיצד על העם להתמודד עם טראומת הפרידה הצפויה ממשה, ובכלל, כיצד על עם ישראל להתמודד עם מעברים ופרידות בחיים.

משה חווה את חווית עצב נבו האישי שלו בסוף ספר דברים בפרשות האזינו וזאת הברכה:

20. " וַיְדַבֵּר ד' אֶל מֹשֶׁה, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה לֵאמֹר.    עֲלֵה אֶל-הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר נְבוֹ, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מוֹאָב, אֲשֶׁר, עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ; וּרְאֵה אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּה.    וּמֻת, בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה, וְהֵאָסֵף, אֶל עַמֶּיךָ:  כַּאֲשֶׁר מֵת אַהֲרֹן אָחִיךָ, בְּהֹר הָהָר, וַיֵּאָסֶף, אֶל עַמָּיו.    עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּמֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ, מִדְבַּר צִן עַל אֲשֶׁר לֹא קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כִּי מִנֶּגֶד, תִּרְאֶה אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמָּה, לֹא תָבוֹא  אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. (דברים, לב', מח'-נב')

21. "וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל הַר נְבוֹ רֹאשׁ הַפִּסְגָּה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ וַיַּרְאֵהוּ  ד' אֶת כָּל הָאָרֶץ אֶת הַגִּלְעָד עַד דָּן. וְאֵת כָּל נַפְתָּלִי וְאֶת אֶרֶץ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וְאֵת כָּל אֶרֶץ יְהוּדָה עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן. וְאֶת הַנֶּגֶב וְאֶת הַכִּכָּר בִּקְעַת יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים עַד צֹעַר. וַיֹּאמֶר ד' אֵלָיו זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר. וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד ד' בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי ד' " (דברים, לד', א'). 

משה מציג לנו תובנה חשובה : לכל אדם יש את עצב הנבו שלו. גם לי משה, יש את עצב  הנבו שלי.

 המשוררת רחל ששאבה השראה בלא מעט משיריה, מהתנ"ך  ,הטיבה להמחיש לנו את תסמונת עצב הנבו, שהנחיל לנו משה :

22.  "קַשּׁוּב הַלֵּב. הָאֹזֶן קַשֶּׁבֶת: הֲבָא? הֲיָבוֹא?  בְּכָל צִפִּיָּה יֵשׁ עֶצֶב נְבוֹ. זֶה מוּל זֶה – הַחוֹפִים הַשְּׁנַיִם  שֶׁל נַחַל אֶחָד. צוּר הַגְּזֵרָה: רְחוֹקִים לָעַד.
פָּרֹשׂ כַּפַּיִם. רָאֹה מִנֶּגֶד שָׁמָּה – אֵין בָּא, אִישׁ וּנְבוֹ לוֹ עַל אֶרֶץ רַבָּה" (רחל,1930).

יש בעצב הנבו  ובתהליך פרידה, סוג של אובדן וחיסרון, של משהו שמאד יקר לנו.

כך אנחנו מרגישים הערב באזכרה לזכרו של האיש המיוחד – משה ג'בקו.

עצב הנבו שורר ואופף את מפגש התייחדותנו עם זכרו של משה ג'בקו ז"ל

למדנו ממשה ג'בקו- מידות וערכים-של  יושרה, צניעות, משפחתיות   (בעל, אבא וסבא מיוחד וגם תן בדאגתו לחמתו- האימא של אתי), למדנו ממנו- מהי שכנות( שמענו הספדו של השכן), למדנו ממנו -מהי חברות, ולמדנו ממנו מהי נתינה וחסד בתיקון עולם בהתנדבות במשטרה. 

אתי,דוד ומיטל, נועם, הדר ואלון,  רונן וענת, יעל, יהונתן,ישי, תמר ואיילה, יצחק ונילי היקרים.

 האובדן והפרידה ממשה הבעל האבא והסבא, היא לכם הקשה ביותר. אם יכולתי לחשוב , מה משה היה אומר לכם בערב זה?  דומה שהיה מחזיק בידו אחת את ספרו של  הרב סולבייצ׳יק: ״בעין הסערה״ ובידו השנייה את ספרו של  ויקטור פרנקל :״האדם מחפש משמעות״ ,שפיתח את הלוגותרפיה. והיה אומר לכם:

23.  " למדתי ממשנתם של שני אילנות גדולים אלו- לעבד את תהליכי המעבר והפרידה הדרמטיים בחיים, במצבים של אובדן, בטרנספורמציה של האובדן והריק , למשמעות ומילאות. אל תחפשו סיבות לאובדן ,שכן- "ד' נתן וד' לקח, יהי שם ד' מבורך", אלא רק תכוונו ותתעלו את עצמכם, לעבר משמעות פשר ויעוד. אל תשאלו :למה ? אלא תשאלו : לְמָה ?

השלב השישי בתהליך הפרידה, בפרואקטיביות והמשמעות שבו, מהדהד באוזנינו לקראת פרידתנו הבאה עלינו לטובה, משנת תשפ"א והמעבר לשנת תשפ"ב. גם במצבים בחיים הנקרים בדרכנו,   עלינו לזקוף קומה ,לעבר קומת המשמעות, הנשענת על משאבי החוסן הנפשי, הרגשי והאמוני של  האדם. תהא שנת תשפ"ב- שנה טובה של בריאות הגוף והנפש, של ברוך שפטרנו מהקורונה, שנה של חיוניות, חוסן ומשמעות.     

משה היה איש אמוני אמיתי, במורשתו הוא הנחיל לנו את שירת –אני מאמין, אחד מ13 העיקרים של הרמב"ם

" אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ. וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵהַּ. עִם כָּל זֶה אֲחַכֶּה לּוֹ בְּכָל יוֹם שֶׁיָּבוֹא"

יהי זכרו של משה מבורך     כתיבה וחתימה טובה