טיפול מונע – חודש אלול

ד"ר  זאב ( ווה) פרידמן – מנכ"ל עמותת מלב"ב וחבר הנהלת החברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן גוריון

חודש אלול בפתח  ואנו עוסקים בימים אלו, בקריאתנו בתנ"ך, בנבואתו של הנביא ישעיהו, בשבע שבתות נחמה.

כך קראנו בהפטרה בשבת האחרונה, על מאפייני שעריה ואבניה של ירושלים: "עֲנִיָּה סֹעֲרָה, לֹא נֻחָמָה; הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ, אֲבָנַיִךְ, וִיסַדְתִּיךְ, בַּסַּפִּירִים. וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ, וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח; וְכָל-גְּבוּלֵךְ, לְאַבְנֵי-חֵפֶץ" .

האם תחיינה האבנים במרחב של אלימות האקדח  המאופיין –  בשסעים, בפילוגים, בסכסוכים  ובהבלטת הניגודים, שכל אבן חושבת שהאמת והצדק רק אצלה, או שתחיינה האבנים במרחב של  אבני חפץ, שהוא תלוי רצון, מלשון – חָפֵץ,  המאופיין באמפתיה הדדית ובאחדות הניגודים, בסוג של שילוב , כמו בתיאורית המעגלים של  ג'ון  ואן, מתמטיקאי ופילוסוף בריטי בן המאה ה-19 שבהם נראה מעגלים המייצגים  חתך של  שׁוֹנוֹּת שבטי ישראל ומגזריו, כשהמעגלים הללו אינם נפרדים אלו מאלו, אלא נחתכים אחד בתוך השני.

האם האבנים בנבואתו של ישעיהו תייצגנה שׁוֹנוֹּת והבדלים של מעגלים שלא נפגשים אחד עם השני, או אולי הן כן  תהיינה  מסוגלות להשתלב אחת בשנייה – היחד בצד הייחוד ?

כך בדיאלקטיקה של אבני ירושלים, המילה ״ַּכדְכֹד״,בה משתמש הנביא ישעיהו, לתאר את אבני חומות העיר ירושלים, מציגה לנו מחלוקת במדרש, בין המלאך גבריאל לבין המלאך מיכאל, מאיזו אבן תיבנה ירושלים, האם מאבן השוהם שהיא אבנו של יוסף  או מאבן הישפה שהיא מאבנו של בנימין. כל אבן טוענת לבלעדיותה, רק היא ואין בִּלְּתָה, רק היא הצודקת והאמת רק איתה. הנה  הקב״ה מתערב ואומר –כדְכֹד, כדין וכדין. רק  ביחד, באחדות הניגודים, בסוג של פשרה והסכמה, כעיר שחוברה לה יחדיו- שמחברת את הקצוות ואת כולם לגורל ולייעוד משותף. כי אין לנו ירושלים אחרת ונוכל לומר – יש אבנים עם לב אדם ויש אנשים עם לב אדם ולא של אבן.

כך גם קראנו עוד בנבואתו של ישעיהו באותה הפטרה – "הן (הִנֵּה) אָנֹכִי, בָּרָאתִי חָרָשׁ נֹפֵחַ בְּאֵשׁ פֶּחָם, וּמוֹצִיא כְלִי לְמַעֲשֵׂהוּ; וְאָנֹכִי בָּרָאתִי מַשְׁחִית, לְחַבֵּל. כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ, לֹא יִצְלָח, וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט, תַּרְשִׁיעִי". הקב"ה ברא את האדם, אבל לא את הכלי שהאדם יוצר ועושה בו שימוש, לטוב או לרע, כך גם השימוש בלשון. הבחירה החופשית נתונה רק בידי האדם. הראיה וההסתכלות של האדם על החיים והמשמעות שהוא מעניק להם, עשויה להיות מתועלת לאפיקים חיוביים , אך גם עלולה להיות מתועלת לכיוון שלילי ומסוכן. מילים מְפֵרוֹת שלום בית פרטי ולאומי, מילים משסעות, מְפַלְּגוֹת וקורעות, חברה עם ומדינה. הטיפול המונע למנוע משברים , מסורה לבחירתנו ובראש ובראשונה למנהיגינו מכל צד.

השבוע אנו מברכים את ראש  חודש אלול, החודש שבו נברא האדם. הקב"ה ברא את העולם ואת האדם. האדם נברא בחיסרון. תפקידו של האדם לעסוק בתיקונו של עולם. הכול תלוי באדם, איך יִרְאֶה את העולם וגם איך יֵרָאֶה העולם. בפרקי אבות נאמר: "אָמַר לָהֶם, צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַיִן טוֹבָה".

עַיִן טוֹבָה תביא לאחדות הניגודים, כמו גם לשילוב המעגלים השונים. עַיִן טוֹבָה תכוון  לנתיב של הידברות ופיוס. עַיִן טוֹבָה תדיר עצמה משיפוטיות והכללות ותמיד תראה את התמונה הגדולה ולא רק את הנקודה השחורה בדף הלבן. עַיִן טוֹבָה תפתח את הלב ותהא לווית חן, גם לאמפתיה לכאבו של היריב שעמו אנחנו במחלוקת.

הנה הקריאה המונומנטלית בנאומו של משה בפרשה שקראנו השבת: ״ רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם  בְּרָכָה, וּקְלָלָה ", המתחברת לנבואתו של ישעיהו בהפטרה: "וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ", אותו  חיבור  נפלא בפתחו של חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, חודש התשובה והפיוס שבין אדם לאלוקיו ובין אדם לחברו . אלול ראשי תיבות – אני לדודי ודודי לי , אני לאחי ואחי לי, אני לרעי ורעי לי.

הנה הקריאה למנהיגינו על גבי הספקטרום במדינתו הסוערת – רק בידיכם לבחור בנתיב הברכה והפיוס ולא חלילה בנתיב הקללה והפילוג.